עם הספר

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות: מאחדים כוחות – שלי  והחרדים  כמשל *  מי  הם  שיאני  הקריאה? *  פרשת  'תורת  המלך'?  ההר  הוליד  עכבר *  במבט  אופטימי  * ואיך  זה  שפושעים  נאציים  מסתובבים  חופשי? * רות  והמסתננים?  * די  לצביעות!

                                  ***

טובים  השניים

  צודק העיתונאי יעקב אחי מאיר, שעל החרדים והחילונים לאַחד כוחות במאבק נגד האינטרנט הפרוּץ, בגלל נזקיו לנוער ולחֶברה כולה. כשם שארגוני הנשים, מטעמים פמיניסטיים, משתפים פעולה עם החרדים במאבק נגד חשפנוּת נשים והפיכתן לאובייקט גופני בפרסומות ובמדיה התקשורתית, כך גם לגבי האינטרנט המסונן. ועל המאבק המשותף, למען יישום חוק שעות עבודה ומנוחה בשבת, בין ח"כ שלי יחימוביץ' הסוציאליסטית לחרדים כבר שמעתם?

  אז מה אם החרדים פועלים בעיקר ממניעים דתיים, והחילונים מטעמים חברתיים, אולם כשמדובר במטרות משותפות, כלום לא טובים השניים מן האחד? הגיעה השעה להתנער מהסטיגמות ומהתוויות השחורות שהודבקו לחרדים, למען הרחבת חזית המאבקים והצלחתם לרווחת הציבור. ובא לציון גואל.

שיאני  הקריאה

  במסגרת המיזם 'ישראל קוראת' פורסמו נתוני דוח של משרד התרבות, המצביעים על שיעור הקוראים. שיאני הקריאה הם, איך לא, התושבים הדתיים. 81% מתושבי גוש עציון, ו-75% מתושבי קריית ארבע. ומה הפלא? הדתיים אֲמונים על עם הספר, וגדֵלים על ברכי התנ"ך, המִשנה והתלמוד. ועל כן הם רגילים לקרוא, והספר לא זר להם.

   כתוצאה מכך כגולשים הם אינם נמנים עם מכוּרי האינטרנט, הפייסבוק ותוכניות הריאליטי, ומפנים את רוב זמנם לקריאה. כל הכבוד!

ההר  הוליד  עכבר

  זוכרים את הסערה הציבורית והתקשורתית, שפרצה בעקבות פרסום הספר 'תורת המלך'?

מה לא אמרו אז על המחברים ואפילו על הרבנים שהעניקו הסכמות לספר? הכתירו אותם בתואר גזענים המסיתים לרצח ערבים ודרשו את העמדתם לדין. כבוד הרבנים דב ליאור, יעקב יוסף ויצחק גינצבורג נרמס בגלל פופוליזם זול.

  והִנה מתברר שההר הוליד עכבר, ובסופו של דבר התיק נסגר מחוֹסר ראיות מספיקות. ומי מדבר? אלו המסיתים בלי הפסקה נגד מתנחלים וחרדים בביטויים שלא היו מביישים אפילו  את האנטישמים. אז לפני שהם תובעים את הרבנים ומכפישים אותם, ראוי שיבערו את הקוצים מהערוגות שלהם. ובא לציון גואל.

מדינה  שמחה

  מי אמר שהמדינה בדיכאון? לפחות על פי הנתונים הסטטיסטיים שפורסמו לרגל יום ירושלים, יש לנו מדינה שמֵחה, בניגוד לסטיגמה הרווחת בתקשורת.

   87% מתושבי ישראל מרוצים מחייהם. אפילו החבר'ה משיינקין בתל אביב מרוצים באחוז דומה (86%), ובירושלים הבירה מובילים במדד האופטימיות עם לא פחות מ-89%.

  על פי אותם נתונים, שביעות הרצון באה לידי ביטוי בעיקר במקום העבודה, אך גם מהמצב הכלכלי ומרמת ההכנסה. אז אולי הגיעה השעה לזרוק את הפרוזק לסל וחסל? והעיקר, תחייכו!

במשקפיים  ורודות

  האם מה שרואים מכאן לא רואים משם? אחרת איך זה שעל פי נתוני ארגון הOECD שיעור הסובלים מעודף משקל עומד על 13.8% בלבד, בעוד כידוע מגיפת ההשמנה לא פסחה גם על ישראל. על פי ממצאי סקרים בארץ בחברת השפע כ50% מהאוכלוסיה סובלת מבעיות השמנה. מה הפלא שבבתי ספר, בצבא ובמוסדות ציבור גוברת המגמה להכנסת מזון בריא.

  עם כל הכבוד, נראה אפוא כי הארגון האמריקאי רואה את הגיזרה הישראלית במשקפיים ורודות מדי ולא ריאליות.

משפט  ההיסטוריה?

  דומה שלא רק ניצולי השואה מתמעטים והולכים, אלא לא פחות, להבדיל, הפושעים הנאצים שחיים מדושני עונג עד שיבה טובה והולכים לעולמם מבלי שנתנו את הדין על פשעיהם הנוראים. אם דמניוק הוּכר בגרמניה כפושע נאצי בטרם הספיק לרצות את עונשו, הרי הקצין הנאצי קלאס פאבר מת בגיל 90, 60 שנה אחרי שנמלט מהכלא ההולנדי מבלי שנתפס והובא שוב לדין. והשניים כמשל למאות פושעים נאציים שבגילם המופלג עודם מסתובבים חופשי.

  למרבה הצער גם ציידי הנאצים נפטרים, מבלי שסיימו את מלאכתם. לא די להפקיר את גורל קרבנות השואה בידי משפט ההיסטוריה. על ממשלת ישראל להפעיל מאמצים דיפלומטיים ניכרים להבאת הפושעים הנאצים שעוד נותרו לדין, בטרם יהיה מאוחר מדי.

זו  לא  גזענות

  ההשוואה בין היטמעות רות המואביה בחברה היהודית לעומת דחיית העובדים הזרים, המצביעה כביכול על גזענות, היא חסרת כל שחר.

  רות התגיירה כהלכה. מתוך משיכה עזה ליהדות ואהבת התורה, והרבתה במעשי חסד עם משפחתה ועם אחיה היהודים, ולכן היטמעותה הדתית והלאומית בעם הייתה אך טבעית, והיא משמשת מודל לקליטה חיובית. לעומת זאת המסתננים באו לארץ ממניעים חומריים בלבד. רבים מהם עבריינים, המהווים מטרד כבד לסביבה. הם מהווים איום דמוגרפי על העם היהודי ועל צביונה היהודי של המדינה. בקיצור הם היפוכה הגמור של רות והם מהווים מודל שלילי מובהק. גזענות? לא במחוזותינו.

מי  האַלים?

  בציבור מצטייר הימין  כצד האַלים, המפיץ כרוזים נאציים נגד מחנה השמאל. האומנם? הפצת כרוזים דומים בפייסבוק נגד ח"כ מירי רגב, בגלל מאבקה בעובדים הזרים, תוכיח.

מבלי להזכיר אירועים היסטוריים (דוגמת רצח ד"ר דהאן מסיבות פוליטיות) דומה שהכרוזים לא לבד. הפרת הסדר הציבורי במחסומי צה"ל ובהפגנות השמאל מהוה אף היא הוכחה נוספת. ועוד לא הזכרנו את צלבי הקרס, חילול ספרי תורה ומעשי ונדליזם שהפכו כבר לחזון  נפרץ בקרב נערי השמאל החילוני.

  אגב, מי שכינו את המתנחלים החוקיים 'סרטן בגוף האומה' מתקוממים נגד כינוי דומה לגבי העובדים הזרים הבלתי חוקיים, המהווים מטרד לסביבה?

  אז לפני שהשמאל מטיח אצבע מאשימה עבה לעבר 'פשעי' הימין, ראוי שיזכור כי במומו הוא פוסל. די לצביעות!

 

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

תגובה אחת ל “עם הספר”

  1. * יריב אופנהיימר: "ההתנחלויות הם סרטן בלב האומה".
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/799/388.html
    * ג'אד נאמן קורא למלחמה בין ה"נורמלים" לפאשיסטים" במדינה (כלומר, הוא קורא לרצח).
    https://www.youtube.com/watch?v=VDUgG6MB_5M&feature=player_embedded
    * " למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם, לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז… כן, לאחוז בנשק." (ישעיהו לייבוביץ", הארץ, 27.9.85)
    * " אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (פרופסור זאב שטרנהל, דבר, 5.4.88)
    * " בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר ,סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית."
    (יצחק רבין. " פנקס שירות" . עמ 550)
    * " אני מעדיף לסכן את בטחון הישראלים כדי לעזור לפלשתינאים. עשיתי את זה נגד בטחון ישראל" . (נתניהו על מדיניות יצחק רבין – ג'רוזלם פוסט 28 פברואר 95 ).
    * " רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה" ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה "אלטלינה" …לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט"
    (מאיר שלו, ידיעות אחרונות יט בחשון תשס'ג)
    * "אלה לא האחים שלי, הם, לא… ואם יום אחד תהיה מלחמה… אני ארוץ לשם, אל מעבר לקווים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם, והארץ תשוב ותשקוט. אצא אל הקרב להילחם על ביתי, כדי להילחם פעם אחת, באמת, במלחמה צודקת. יירד הרבה דם, זו תהיה מלחמה ארוכה, אבל אחרונה. מלחמה בהם, באנשים שהחליטו להחריב את הבית שלי. קרב אחרון, כדי שהבנות שלי יוכלו לחיות בשלווה, ואני אוכל להביט בעיניהן ולומר להן שעשיתי כל מה שאפשר כדי להצדיק את אי קדושת האדמה." (הקיבוץ, 17.8.95)
    ויש עוד הרבה כאלה….

הוסף תגובה !

מופעל באמצעות - WordPress | התחבר | פוסטים (RSS) | תגובות (RSS) | עיצוב תבנית - wpdesigner | תרגום והסבה לעברית - מאסטרגייט |