דבר אינו קיים במקומותינו כפי הנגלה לעינינו. כוחות אופל חזקים ועצומים פועלים בקירבנו מתוך שמאמינים כי אנו נוחים ללישה אידאולוגית, כי איננו כשירים להבחין את שאכן מתחולל סביבנו, אנו עוברים מערכה של אחיזת עינים מתוזמרת כדבעי,

נכתב על ידי: אהרון רול

דבר אינו קיים במקומותינו כפי הנגלה לעינינו.  כוחות אופל חזקים ועצומים פועלים בקירבנו מתוך שמאמינים כי אנו נוחים ללישה אידאולוגית, כי איננו כשירים להבחין את שאכן מתחולל סביבנו, אנו עוברים מערכה של אחיזת עינים מתוזמרת כדבעי, ממומנת ומודרכת אנטישמיי-העולם העושים בתוכנו כבשלהם.

כאשר השמאל הרדיקלי והאנרכיסטי מקדם את המחאה הקיצית החברתית (מס' -2) הוא אינו עושה זאת מטעמים אלטרואיסטים.  "מחאה חברתית", "צדק חברתי"?  נא לא להצחיק את הנהגת מוחי הכיכרות.  מונחים אלו הם שומרים אך עבור "האידיוטים המועילים" בנינו.

נידבכים רבים לה למחאה, שכבה אחר שכבה הבאות כולן לאחז עינינו ללכסות על מטרותיה האמיתיות. על פניו וכמצג שוא, מדובר בקידום התזה כי יש לפנות את המאחזים "הבילתי מאושרים" בלבד.  אלא כי זה הינו אך הנידבך הראשון. הנדבך השני הוא הפלת ממשלת הימין והמלכת ממשלת שמאל קיצוני עד רדיקלי ואנרכיסטי בשיתוף הדוק עם "חובבי ציון" מערביי ישראל.  הנידבך השלישי עקירת ההתישבות היהודית כולה משטחי יו"ש בלא שייוותר שריד ופליט יהודי שם.  הנדבך הרביעי והחשוב ביותר, חיסול ("צימצום" אליבא ד'לונדון) של מספר אנשי הימין במדינת ישראל, דיכויים והפיכתם לווסאלים כנועים לכוחות הקידמה של השמאל האנרכיסטי.  הנידבך החמישי הוא הסגרתה של מדינת ישראל לידי הכוחות האוניברסלים, כוחות "הסדר העולמי החדש"  והנידבך השישי הוא חיסול המדינת הלאום היהודי בארץ ישראל באמצעות זכות שיבה לפלשתינים והפיכתה למדינת כל אזרחיה הפלשתינים.

שני נושאים אשר הקורא הנבוך היה מצפה למצוא בין נושאי המחאה ואין סיכוי כי ימצאם כפשוטם הם "צדק חברתי" ו"אותה מילה משונה ה"שלום".  אלו אמנם נימצאות על השלטים הנישאים בהפגנות השמאל הרדיקלי – צדק חברתי ושלום – אך מילים אלו הינן וירטואליות, אינן נימצאות בלבבות המפגינים.  הן נישאות אך ורק על מנת למשוך עוד ועוד "אידיוטים מועילים" לתמוך במאבק מאחז העינים עבור מטרות שאיש מבין הנהגת המפגינים אינו חפץ בהן לאשורן.  לאלו "שלוחי השטן" ישנה משנה סדורה וזו אינה כוללת צדק חברתי לשכבות החלשות ושלום עם שכננו אלא הללו משתמשים במושגים אלו באורח נכלולי, מאחז עינים.  המטרה האמיתית בתחתיתה הניסתרת והבואשת של החבית הישראלית היא הרס הימין האידאולוגי בארץ ישראל ועליתו לשלטון של הקומוניזם הדורסני במקומותינו או בשמו המרוכך, המכובס ומאחז מוחות נילושים, הוא "הסוציאליזם".

אליה וקוץ בה.  שאיפות ההרס וההכחדה הללו נישענות כולן על אמצעים בילתי דמוקרטים, פשיסטים וטוטליטרים במהותם, בוגדנים והרסנים לעצם ישיבתנו בארץ ישראל.  השמאל הרדיקלי חובר בנפש חפצה לאויבי ישראל הגרועים ביותר בעולם אשר מטרותיו זהות ומשלימות את מטרות האנרכיסטים בנינו.  וכך אנו חוזים בבריתות הזויות בין האנטישמים הגדולים בעולמנו אשר חרטו על דיגלם את חיסוול מדינת ישראל החוברים לשמאל הקיצוני הישראלי לשם אותה המטרה בדיוק.  וכך, אנו גם עדים לחבירה בוגדנית של שמאל רדיקלי עם פונדמנטליסטים איסלמיסטים אשר חרטו על חרבם את חיסול ישראל, ממש כפי השמאל הישראלי הרדיקלי.  כל האמצעים כשרים להשגת המטרה והרשות נתונה.

השמאל הרדיקלי והאנרכיסטי אינו מכוון ופועל למען חילופי שילטון, מגמה מובנת בקרב משתתפי המשחק הדמוקרטי הלגיטימי.  השמאל כאמור מנסה להשמיד את מתנגדיו הפוליטית מכל וכל.  אם נעסוק בהיפוטזה, הרי שבמדה והשמאל הרדיקלי יעלה לשלטון אנו נחזה בשיתוף פעולה ברמות כאלו ואחרות ב"השמדה", "צימצום", "ניקוי אתני" של יהודים המבוצע במשותף בידי ערבים ואנשי שמאל רדיקלי אנרכיסטי.  לא כולם יהיו שותפים בכך אך בוודאי חלקים נירחבים מהם יתנו ידם לרצח, לגרוש או שניהם יחדיו של יהודים.  הסיבה ברורה.  לטעמם הם עצמם אינם יהודים, הללו רואים עצמם בני תרבות יוון ורומי, עובדי כוכבים ומזלות.  הינם מתעבים יהדות ויהודים בכל נימי נפשם וכל חבירה לשם רצח יהודים אינה עבורם רצח אחים אלא רצח של אויבים, ואז לפתע הכל כשר.  נישמע מופרך?  כתר נא זעיר….

גולש בשם ארי רוטר קרא בדף הפייסבוק שלו "לעשות שואה לחרדים והוסיף: "חבל שהיטלר לא סיים את העבודה איתכם".  והוסיף: "הרי ידוע שרק בגללכם היתה שואה ואני עומד מאחורי כל מילה שלי".

לפני חודש, גולש בשם שי אריה מזרחי, העלה לרשת החברתית "פייסבוק" תמונה של סמח"ט הבקעה סא"ל שלום אייזנר עם צלב קרס.  הגולש אף הוסיף והתפייט: "אייזנר הוא נאצי מתועב וראוי שימות כמו שאביו מת ( לא ענין גדול, האב "רק נירצח בשואה".)

לפני ארבעה חודשים פירסם רועי פיליפסטל, באתר פייסבוק "מי בא/ה לתקוע לכצל'ה-מנגלה כדור בראש בשביל הכיף?".

ברק אדרי, חייל בשירות סדיר, המשרת כצלם בחיל האויר, פרסם השבוע בפייסבוק הסתה חריפה נגד החרדים. בפרסום נכתב "מוות לחרדים! מי בא איתי להחריב את בני ברק?".

ולאור מבחר זעיר עדכני אך מייצג זה מתוך מאות הסתות לרצח של אנשי שמאל כנגד אנשי ימין עדיין קיים אי-מי החושב כי הנאמר לעיל הינו מופרך?  נעיר כי כמובן (כמובן) איש לא הועמד לדין בעבור הסתה לרצח כפי שמחייב החוק (הם הלא מאנ:ש).  כמעט שכחנו, בשם האיזון הקדוש ניכלאו אנשי "תורת המלך" בעוון הסתה.  אופיני לפעולות ישראל בתקופה האחרונה.  פלשתינים ויהודים שמאלנים רדיקלים מתנכלים ליהודים והשלטון שלנו (?) מעמיד היהודים המותנכלים לדין.  זהו צדק ישראלי, זו מדינת חוק, זה הינו שילטון החוק, אלו שופטיך ישראל.   גם לצחוק כבר אי אפשר, הבטן כואבת.

מספרם האפשרי כיום של מחסלי יהודים בכוח (עדיין לא בפועל) בידי יהודים בנינו אינו גדול יחסית ולכן עדיין שוקטים על השמרים אלא שמספרם גדל ומקצין בהתאמה ככל שהימין האידאולוגי הישראלי מתעצם למחוזות חדשים לבקרים.  אנו חוזים כי בטווח זמן סביר נגיע למאסה קריטית אשר תיצור חבירה הדוקה בין ערביי ישראל ושמאל קיצוני ישראלי לשם מטרה משותפת והיא חיסול מדינת ישראל (הנהגות האנרכיסטים הישראלים חברו למטרה זו למחבלי חמאס ביו"ש-סניף שכם כבר ב- 2010 על מנת להוציא אינתיפדה רצחנית משותפת שלישית).  התהליך אינו הפיך (בשלב זה וללא התערבות השלטון הישראלי), השמאל הרדיקלי כבר בוגד בציבור הישראלי מזה שנים בחוברו לאנטישמיי העולם לשם השמדת ישראל היהודית והשמאל הקיצוני יעשה את הצעד הגורלי כהמשך טיבעי לתהליך בגידתו בנו ויחבור לערביי ישראל לשם אותה המטרה בעתיד הניראה לעין.  האקדח הישראלי-אנטישמי והאוטו-אנטישמי אשר הופיע במערכה הראשונה יירה ללא כל ספק במערכה השלישית.

כמובן כי עדיין לא מאוחר לטפל בגורמים עוינים אלו בתוכנו.  אלא שכנסת ישראל וממשלת ישראל הנוכחית טומנים את ראשם בחול, מקווים לשקט תעשייתי במשמרת שלהם. ניראה כי הללו עברו עיקור בעיגולדיהם התחתונים.

נוח לניבחרינו להאזין לסוכני "הקרו לישראל חדשה" השורצים כמחלה ממארת בפרקליטות המדינה, המאימים באורח שיקרי ומעוות באמצעות חוק ומשפט בינלאומי כי במדה ויפעלו הניבחרים כנגד הצוררים מבפנים יאלצו לעמוד בפני טריבונל בין לאומי בהאג באשמת פשעי מלחמה.  כמובן הכל שקרים מצוצים מהאצבע, משפטנים בעלי שם רבים כבר עמדו על הפירכות אותם מפזרים סוכני "הקרן לישראל חדשה" בתוככי פרקליטות המדינה על מנת לאחז עיני השרים והממשלה להאמין בשקרים בוטים אלו.  משפטנים רבים מעידים על השקריות הניבזית הקיימת בדיברי משפטני פרקליטות המדינה, אלא שהשפעתם זניחה יחסית מאחר שפרקליטי פרקליטות המדינה מהווים חלק ממארג כלל עולמי אדיר אמצעים המנותב ממומן ומודרך על ידי "הבנקאים-הבינלאומים" המרכיבים את אנשי הסדר העולמי החדש ומטרתם זהה לחלוטין למטרת "הקרן לישראל חדשה" מממנת פרקליטי המדינה שהינה שלוחתם, דהיינו, חיסול מדינת ישראל כיהודית.

כך מונע נתניהו באורך רציף ובהתמדה יוזמות הבאות לשים מחסומים בפני האשפה שבתחתית החבית הישראלית, אלו חברי העמותות החוץ פרלמנטריות, בעודו נופל קצר להבין כי הינו נותן יד לנסיונות השמדת מדינת ישראלח היהודית.  כל המטען האידאולוגי הנאות לכאורה של ראש הממשלה כמוהו כעורבא-פרח בהתנהלותו זו.

למה דומה הדבר, לאריאל שרון לדוגמא, שזכויות רבות לו בייצוב וקיום מדינת ישראל והנה כרעם ביום בהיר חירב את כל שבנה עשרות השנים קודם לכן בכך שהחריב את גוש קטיף מסיבות שאינן לענין וניזק את מדינת ישראל באורח בלתי הפיך.  כמוהו כנתניהו.  כל מעשיו הטובים של נתניהו וישנם כאלו, לא יעמדו לו באחרית הימים.  ביום פקודה אכן יובהר ללא ספק כי היה לאל ידו לחסום את שיטנת ישראל מבפנים ולא עשה זאת מטעמים שאינם לענין ובכך נתן ידו לערעור קיומה של מדינת ישראל.  נתניהו צועד בביטחה לעבר הקביעה כי שמו יזכר לדראון עולם בהיסטוריה היהודית לצד שמותיהם של אהוד אולמרט ואריאל שרון כראשי הממשלה אשר זיקנתם מבישה את בחרותם, אשר פעולותיהם גרמו טיפין טיפין להשתלטות השמאל הרדיקלי על מדינת ישראל הן בסתר והן בגלוי וסימנו בכך את ראשית חורבן הבית השלישי.  על נתניהו יאמר כי "דרכו לגהנום, היתה רצופה כוונות טובות", אמירה אשר אינה באה ללמד לחיוב דווקא יכולותיו באשר לנחישותו, כישוריו וחוכמתו של אדם.

שמו של אריאל שרון לא הועלה כאן בכדי, שרון אותרג על ידי השמאל בעיסקת חליפין דהיינו, מחיקת פיאסקו שחיתות "האי היווני" בתמורה לטרנספר דמוני של 10,000 יהודים טובים למחנות פליטים מגוש קטיף וצפון השומרון.  גם בענין נתניהו אנו חווים את המקבילה השרונית.  ניראה כי בתמורה לעיכוב, השהיית תיקי "ביביטורס" כנגדו בידי היעץ המשפטי לממשלה, מחויב נתניהו לעיסקות חליפין הכרוכות בטרנספר של מתישבי מאחזים ביו"ש.  כך או כך ניראה כי ראשי ממשלה בישראל ניסחטים על ידי הפקידים שלהם אנשי שמאל קיצוני ומשרתי גורמי חוץ אנטישמים באמצעות "תיקים באפלה".

הכתובת הינה על הקיר.  ההתישבות ביו"ש "מתיבשת", הולכת ונהרסת, חלקה באורח יזום על ידי "הקולגה" אהוד ברק, המקושש קולות וצוברם על גבי הריסות הבתים של מתישבים תמימים ביו"ש, מלח הארץ האמיתי ובידי נתניהו התומך במעשה ובמחדל בנכלולי אהוד ברק.  אל לנו לתמוה, שהרי ניראה כי החברות מ"הסיירת" חשובה מקיום העם היהודי בארץ ישראל עבורו.  האירגונים החוץ פרלמנטרים בראשות "הקרן לישראל חדשה" חודרים במחשכים, כמוהם כתאים ממאירים בגוף החי ונתניהו, המודע היטב לחומרת הבעיה, עדיין מונע באורח פעיל כל פעולה כנגדם.  כיום כבר איננו יכולם לבטוח באושיות-חסינות לכאורה מהעבר כגון צמרות הממשל, הפיקוד של צה"ל, השב"כ, המשטרה.  ואלו נוספו על פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון, האקדמיה, התקשורת ומשרדי ממשלה מסוימים.

רבותי, אוכלים לנו את המדינה מבפנים ואנו מתהפכים בכורסא ומזפזפים לתוכנית הריאליטי הבאה.  כבר לא נותר גוף שילטוני אחד שהאזרח תם הלב יכול לסמוך על יושרו וכנות מניעיו.  מדינת ישראל הופכת בביטחה לוואסאל של אירגוני השיטנה הגרועים בעולמנו.

גם לכנסת ישראל היגיע הרקב.  70 חברי כנסת חתמו על המלצה למנות את השופט שפירא למשרת מבקר המדינה.  11 חברי כנסת בלבד תמכו בבחירתו של ריבלין מבית המשפט העליון (זה "הנכון לשעתו" הבזוי, זוכרים?).  בתוך ימים ולאחר מכבש לחצים אדיר של סוכני "תיקים באפלה" מחונטת הפרקליטות ובית המשפט העליון ניבחר לבסוף שפירא ברוב דחוק (בהשוואה לחתימות התחיליות) של 68 לשפירא לעומת 40 לריבלין.  ללמדך עד כמה רבה וחמורה השפעתם של שופטי העליון על חברי הכנסת המוכנים, למצער חלקם, למכור גם הם את מדינתם בנזיד עדשים.  ועל כך נתמהה "הגם אתם נציגנו, הגם אתם ברוטוס?".

רבים בנינו איבדו את בלמי הזהירות שלהם.  רבים מאמינים כי "חובבי ציון" משקלם עולה מונים רבים על משקלם של "עוכרי ציון".  אלא שארוע אחר ארוע מצביע על כך כי יתרונם של "חובבי ציון" אינו יציב, הינו יותר משאלת לב מאשר עובדה קיימת ולכן סכויי שרידותה של מדינת ישראל הינם יותר משאלת לב מאשר עובדה מוצקה וקיימת.

כוחם של כוחות האופל, כוחות השחור, שליחיהן של השטן האוטו-אנטישמי והאנטישמים הינו רב יותר משמתארים לעצמם רבים במדינת ישראל.  כוחם נובע מחולשתנו הנובעת מפלגנותנו.  רק ראו הכיצד עשרות אלפי פעילי העמותות חוץ הפרלמנטריות (ע"ע עשרות עמותות גולדסטון ודומותיהן) פועלים מתוך ישראל, כנגד מדינתם בעבור תשלומי אתנן, שוחד לכל דבר וענין.  הכסף מעוור עיני ישראלים (יהודים?) רבים מאחר שהתפרקו מערכים אידאולוגים ומוסרם היהודי ופנו לעבר החומרי, הנהנתני והאנוכי.  רבים בנינו הינם יהודים במוצא אך מתיוונים בהוויה.

בניגוד לרואי השחורות המנסים בכוונת מכוון לרפות את ולהוכיח לנו כי אין בידינו לעשות דבר להבטיח קיומנו, הרי גורלנו הינו בידינו.  אנו העם, הריבון, בידנו לשנות את מהלך ההיסטוריה הישראלית, בידנו לחסום את הדרך כנגד "משנאי החינם בנינו" ובדרכים דמוקרטיות להלל.  כל שנידרש מעימנו הוא לא להחשות, להרים קולנו או מקלדותינו.  כל שנידרש כי הדמוקרטיה תחרב, הוא שאנשים טובים יחשו, הא ותו לא.

כל אחד מעמנו הוא פרט בודד חלש ביחס.  אלא כי אנו, הציבור, העם, כולנו כצבר הפרטים יחדיו, דבר לא יכופפנו, אנו יחדיו ניקבע גורלנו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע מתבטא בהצעות חדשות הנוחתות עליכם מכוונים שונים: עבודה, עזרה, רומנטיקה ומידידים ישנים וחדשים. ראשית השבוע הבא יהיה סימן להחלטות ביחס לכול אלה. למרות שאני צופה לעליית מדרגה בתחום הרומנטי, חפשו את אינטרס לפני ענייני הלב. הזמן לצאת וליהנות ממקומות הקרובים לים ולטבע. ענייני ירושות או לכספים המגיעים לכם, מעיבים על תחושת האחדות.

שור

כלכלית אתם מתקדמים עקב לצד אגודל. תחושה 'שלא הולך לכם בחיים'. הורידו צפיות לזבנג וגמרנו. תודו לשמיים על שאתם חוזרים למסלול בתחום המקצועי. לא לבקש מאחרים 'לעשות' עבורכם. סמכו רק על עצמכם- ותצליחו. ההתחלות בתחום הרומנטי פתאום נעצרות. חפשו באמצעי התקשורת והאינטרנט אחר אלטרנטיבה אחרת. הנשואים סוף השבוע יאכזב מבחינת הזוגיות: הזמן לפנות לייעוץ.

תאומים

רעננו כוחות בדרך של יציאות תכופות מהבית. הלחצים האחרונים מכווני תעסוקה מוציאים אתכם מדעתם. חלק מכם ירגישו כמקופחים בשל הבטחה מצד מעבידים, שלא קוימה במועדה. זכרו שלא עוזבים מקום עבודה לפני שמוצאים עיסוק מבטיח אחר. זה הזמן לפנות לייעוץ בתחומי: לימודים, מגורים ובתחום הזוגיות. הצעה רומנטית בלתי צפויה-שישי וראשון. הפגינו ביטחון בקסמכם האישי.

סרטן

גורמים תעסוקתיים מחכים מכם לתגובה. אל תחכו יתר על המידה שכן אתם עלולים לפספס הזדמנויות פז. הבית עומד מאחורי עמדתכם הרגשית בתחום הזוגיות. אתם מתבשרים על לידה או הריון. רעננו מחדש את קשת החברים והידידים שלכם. געגועים למה שהייתם בעבר תוקפים אתכם ללא רחם. הזמן לחפש דרכי התייעלות בנוגע לעבודה, או לבחור מגמת לימוד והתמקצעות חדשה.

אריה

השבוע אתם רגישים לשמועות הקשורות אליכם. אתם מתהלכים בתחושה שלא מבינים את עמדתכם. נושאי מכירות יתקעו שוב.  הפנויים: הצד הרומנטי דווקא יעלה יפה. כדאי לפתוח את הפה… ולהעיז. הנשואים: הרוצים לשפר יחסים צריכים לדעת איך עושים זאת. הזמן להקדיש את הזמן לשיחות נפש הקשורות למאחד ולמפריד. הרוצים שלא להיתקע בתחום הזוגיות מוזמנים להתקשר.

בתולה

בשבוע הנוכחי: ישנם דברים שאתם צריכים לשים עליהם את הדגש. הזמן לטפל בנושאי: כספים, מוסדות ארגונים וזכויות. גישה חיובית ולא לוחמנית תעזור לכם להגיע לרוב היעדים הרצויים. הצד הרגשי טעון מאוד, בכול הקשור לפגיעה מתמשכת בכם. הפנויים יחפשו את שביל הזהב בנוגע לחיי זוגיות, אך יאבדו את דרכם. פנו לייעוץ אישי בנושאים הרגשיים.

מאזניים

 למתאמצים בלבד: הצד העסקי או התעסוקתי ימשיך להיות טוב וצפויים לכם שבחים על פועלכם. בבית ובזוגיות, אתם עדין נותנים יותר מאשר אתם מקבלים מאחרים. חשבונות נפש ומרירות מצטברת גורמים לכם להרגיש כבודדים במערכה. שאלות לגבי המצב הכלכלי עולות בעוצמות גבוהות ומכאיבות. זה הזמן להתייעץ עם אנשי מקצוע על מנת לאזן את כול אלה.

עקרב

 השבוע אתם מגיבים בכעס על כול דבר הקשור לכבודכם האישי. הזדמנות לכסות את חובכם בבנק, או כלפי גורם אחר. הפנויים: דברו בנועם ובנחת. התמידו לחשוב חיובי כלפי הסיכוי לתקן את דרככם בבית וכלפי בן/ת הזוג. הנשואים: רעננו את הקשר הקיים לפני שיהיה מאוחר מדי. הרגשות צפים ועולים בנוגע לעוולות העבר- מומלץ לנקוט בצעדים עדינים- בהקשר זה.

קשת

השבוע אתם עלולים לפוט דברים קשים, שלא כמנהגכם בחיי היום יום. הימנעו ככול שניתן מלשון הרע ומרכילות זולה. הורידו את מעטה הקשיחות כלפי בן/ת הזוג ושחררו את היונה שבכם. רגעים מרגשים בקרב בני המשפחה. הזמן לחפש עבודה חדשה וללחוץ על קידום. הפתעות חיוביות ביחס ללימודים ולגבי עזרה הקשורה לכך. מוסדות יקשו עליכם את החיים.

גדי

השבוע אתם פועלים בחופזה כלפי דברים רגשיים הרובצים על גרונכם כמו…חרב. אתם חשים שהחיים עוברים לכם מול העיניים מבלי שתרגישו את ההנאות, ככול האחרים. הפגינו את עוצמת העשייה בנוגע לשלום בית בקרב חברים ובני משפחה. למחפשים עבודה או הסבה, זה הזמן לחפש מידע שימושי באינטרנט. רגעי נחת דלים אך מרעננים בחברת נותני עצות והכוונה.

דלי

השבוע הינכם קצת מבולבלים בנוגע למיקומכם בתחום הבין זוגי. עייפות מצטברת מגבילה את הרצון והיכולת לבלות ולחוות את הרגעים השמחים שבחיים. שמחה חדשה מתקרבת למשפחה בצעדים גדולים. הוסיפו זמן איכות לילדים. הזמן לראות את הצד השני של אנשים אותם פסלתם בעבר. כדאי לכם לחפש את הגורם שכוון אתכם לשמחה ולאושר. פנו לייעוץ אישי.

דגים

אתם יותר מידי רגישים למה שאחרים יגידו. מומלץ לחשוב… עם הראש. אנשים הבאים לעזרתכם במישור הרומנטי והזוגי, נתקלים בעיקשות ליבכם שלא לשכוח את שעוללו לכם. בריאות אחד מבני המשפחה תדאיג אתכם. הזמן לראות את הטוב בבן/ת הזוג, גם אם אתם כועסים וטעונים מאוד. אלה שאינם יודעים איך לפתור את התסבוכות הרגשיות אליהן נקלעו מוזמנים להתקשר.

]]> http://alexlevin.org/news/?feed=rss2&p=3480 0 http://alexlevin.org/news/?p=3477 http://alexlevin.org/news/?p=3477#comments Sat, 19 May 2012 08:17:26 +0000 ‫אלכס לוין‬ http://alexlevin.org/news/?p=3477

נכתב על ידי: אורי אבנרי

כיכר רבין ראתה הרבה הפגנות. אף אחת מהן לא דמתה לזו שנערכה בה בשבת האחרונה.

לא היה להפגנה זו שום קשר למאורע שהעניק לכיכר את שמה הנוכחי: העצרת הגדולה למען השלום, שבסיומה נרצח יצחק רבין. היא הייתה שונה מכל בחינה שהיא.

זה היה מאורע שמח. עשרות עמותות, מהן קטנות, מהן קצת יותר גדולות, כל אחת בעלת מטרה מיוחדת משלה, נפגשו בכיכר במאמץ להתניע מחדש את המחאה החברתית של השנה שעברה. אך זה לא היה המשך של "האביב הישראלי" מאשתקד.

ההתקוממות של השנה שעברה לא הייתה מתוכננת. אישה צעירה, דפני ליף, שלא יכלה לשלם את שכר-הדירה הגבוה שלה, הקימה אוהל בשדרות רוטשילד, כמה דקות הליכה מכיכר רבין. נראה שמעשה זה נגע בעצב רגיש, כי תוך ימים אחדים מילאו מאות אוהלים את השדרה, ובעקבותיה בעשרות מקומות אחרים ברחבי הארץ. זה הגיע לשיא בהפגנה שנקראה "מצעד חצי המיליון". הוקמה ועדת-חקירה ממשלתית, שהציעה שורה של אמצעים לצמצום אי-הצדק החברתי. חלק קטן מהם הוגשם.

התנועה כולה הכריזה על עצמה כ"לא-פוליטית", דחתה פוליטיקאים מכל צבעי הקשת, וחבריה סירבו באופן מוחלט לטפל בבעיות הלאומיות, בשלום (מה זה?), בסיום הכיבוש, בהתנחלויות וכיוצא בסוגיות כאלה.

כל ההחלטות התקבלו על-ידי קומץ של אנשים אלמונים שקם סביב דפני. ההמונים שהצטרפו למחאה קיבלו את תכתיביו ללא ערעור. אחדים משמות חבריו נודעו ברבים, אחרים לא.

לא עוד. ליוזמה החדשה של שנה זו אין כלל הנהגה. בהפגנה לא הייתה במה מרכזית, לא היו נואמים. היא הייתה דומה להייד הפארק הלונדוני, שבו יכול כל אדם לעלות על כסא ולהטיף לבשורה שלו. לכל עמותה היה דוכן משלה, שבו הוצגו חוברותיה וכרוזיה. לכל אחת היה שם משלה, מטרות משלה, דוברים משלו, מרכזים משלה (שאסור לקרוא להם מנהיגים).

מכיוון שהכיכר היא גדולה והקהל מנה אלפים, זה הצליח. הוצגו הרבה גרסות שונות של צדק חברתי, החל בקבוצה שקראה ל"מהפכה של אהבה" (כולם צריכים לאהוב את כולם) וכלה באנרכיסטים (כל הממשלות רעות, הבחירות רעות גם כן).

כול הקבוצות היו תמימות דעת רק בנקודה אחת: הן היו "לא-פוליטיות". כולן נרתעו מהנושאים שהם טאבו (ראה לעיל).

גדעון לוי קרא למעמד "כאוטי". מיד הותקף על-ידי המפגינים כמי שחסרה לו הבנה (עם רמז דק שהוא זקן מדי מכדי להבין). הכאוס הוא טוב. הכאוס נהדר. הכאוס הוא הדמוקרטיה האמיתית. הכאוס מאפשר לעם להשמיע את קולו האוטנטי. כשיש כאוס, אין מנהיגים שיכולים לגנוב את המחאה ולנצל אותה לקידום אישי ולניפוח האגו. כך מבטא המעמד החדש את עצמו.

כול זה מזכיר לי את הימים המאושרים של שנות ה-60 במאה שעברה – כשמפגיני השבוע שעבר עוד לא בחיים, ואפילו לא בשלב התכנון.

אז נאחזה פאריס בתשוקה עזה למחאה חברתית ופוליטית. לא הייתה אידיאולוגיה משותפת, לא הייתה הסכמה על סדר חברתי חדש. בתיאטרון "אודיאון" נערך ויכוח אינסופי, יום אחרי יום, בשעה שבחוץ המטירו מפגינים אבני-רצוף על השוטרים, בעוד אלה מכים אותם בלי רחמים בשוליים ממולאי-העופרת של מעיליהם. כולם היו במצב-רוח מרומם. היה ברור שהחל עידן חדש בתולדות האנושות.

קלוד לנצמן, מזכירו של ז'אן-פוך סארטר ומאהבה של סימון דה-בבואר, שיצר אחר-כך את סרט-הענק "שואה", תיאר לי את האווירה כך: "הסטודנטים שרפו את המכוניות ברחוב. בערבים חיפשתי מקום רחוק, כדי להחנות בו את המכונית שלי. אך ערב אחד אמרתי לעצמו: "לעזאזל, בשביל מה אני צריך מכונית? שישרפו אותה!"

בשעה שהשמאל דיבר, הימין, בהנהגת שארל דה-גול, קיבץ את כוחותיו. מיליון אנשי-ימין צעדו בשאנז-אליזה. המחאה התמסמסה. נותר רק געגוע עמום לעולם טוב יותר.

המחאה לא הייתה מוגבלת לפאריס. רוחה הדביק ערים וארצות אחרות. במנהאטן התחתונה השתלט הנוער. כרזות בעלות משמעות פרובוקטיבית נמכרו ברחובות הווילאג', צעירים וצעירות הדביקו על חזם כפתורים עליזים ומתגרים.

למחאה העמומה היו תוצאות עמומות. בלי מטרה מעשית, לא היו גם תוצאות מעשיות. דה-גול נפל כעבור זמן, אבל מסיבות אחרות. בארצות-הברית בחר הציבור בריצ'רד ניקסון הימני. אמנם, בתודעה הציבורית השתנו כמה דברים. אך אחרי כל הדיבורים המהפכניים, מהפכה לא הייתה.

בהפגנת השבת הסתובבו דפני וחבריה בקרב הקהל, שכמעט התעלם מהם. הם כבר היו שייכים לעבר. אחרי שנה אחת בלבד, הדור החדש של השתא החליף את הדור החדש של אשתקד.

לא בלבד שבעלי המחאה החדשה לא יכלו להתאחד מסביב לאג'נדה משותפת – הם בכלל לא ראו צורך באג'נדה משותפת. או בארגון משותף. או בהנהגה משותפת. כל אלה הם פסה, דברים רעים, תכונות השייכות למשטר המיושן, המושחת, הבזוי. יאללה, לזרוק אותם!

אינני בטוח מה דעתי על זה.

מצד אחד, זה מאוד מוצא חן בעיניי. אנרגיות חדשות מתפרצות. דור צעיר שנחשב לאגואיסטי, אדיש ולא-אכפתי מגלה לפתע שאיכפת לו, ועוד איך.

זה שנים אני מבטא את התקווה שהדור הצעיר ייצור משהו חדש, בעל שפה חדשה, הגדרות חדשות, סיסמאות חדשות, מנהיגים חדשים, שיהיו מופרדים לחלוטין מן המפלגות הנוכחיות ומהקואליציות העכשוויות. התחלה חדשה לגמרי. ראשית המצעד לקראת הרפובליקה הישראלית השנייה.

אז אני צריך להיות מאושר. החלום מתגשם.

ואכן, אני שמח על ההתפתחות החדשה. ישראל זקוקה לרפורמה חברתית בסיסית. הפער בין העשירים-מאוד לבין העניים-מאוד הוא בלתי-נסבל. תנועה חברתית חדשה, בעלת בסיס רחב, היא דבר טוב, גם כשיש בתוכה הבדלי-דעת רבים.

צדק חברתי הוא דרישה שמאלית, וכך היה תמיד. הפגנה שצועקים בה "העם דורש צדק חברתי" היא שמאלית, גם כשהיא דוחה את התווית הזאת מכול וכול.

מצד שני אני מוטרד מהסירוב העיקש להיכנס לזירה הפוליטית, וכך גם מהסירוב להציג אג'נדה פוליטית. זה עלול לגרום לכך שהניסיון הזה יתמסמס כמו המחאה של השנה שעברה.

כאשר המפגינים טוענים שהם "לא-פוליטיים", למה הם מתכוונים? אם הכוונה היא שאינם מזדהים עם כול מפלגה קיימת, אני מוחא כפיים. אם זה טכסיס כדי למשוך אנשים מכל המחנות, כנ"ל. אך אם זה מבטא החלטה להשאיר את המאבקים הפוליטיים לאחרים, אני מוחה.

צדק חברתי הוא מטרה פוליטית מובהקת. פירושה, בין השאר, לקחת כסף ממטרות מסוימות ולהעביר אותו למטרות אחרות. בישראל הפירוש הבלתי-נמנע הוא לקחת כסף מהתקציב הצבאי הענקי, וכן מן ההתנחלויות, מהאתנן לחרדים ומהטייקונים הטפילים.

איפה ניתן לעשות זאת? רק בכנסת. איך מגיעים לשם? רק באמצעות מפלגה פוליטית. אז צריך להקים כוח פוליטי. נקודה.

מחאה "לא-פוליטית", הבורחת מהשאלות הבוערות של קיומנו הלאומי, היא בריחה מהמציאות.

בשנה שעברה השוויתי את המחאה החברתית למרד על ה"טיטניק". כדאי להרחיב דימוי זה. נדמיין לעצמנו את אוניית-הפאר בהפלגת-הבכורה שלה, עם כל החיים התוססים שבה. התזמורת מבקשת לזרוק את המוסיקה המיושנת של מוצארט ושוברט, ולנגן במקומה רוק קשה. אנרכיסטים בקרב הנוסעים דורשים לסלק את רב-החובל ולבחור מדי יום רב-חובל חדש. אחרים דורשים לבטל את תרגולת סירות-ההצלה – תרגולת מיותרת לגמרי באוניה שנאמר עליה שאינה יכולה לטבוע – ולארגן במקומה אירועי-ספורט. וגם לבטל את ההפליה השערורייתית בין המחלקה הראשונה לבין המחלקה הרביעית בסיפון התחתון. וכן הלאה, דרישות צודקות כולן.

אולם בהמשך הדרך אורב קרחון.

ישראל מפליגה לקראת קרחון, קרחון גדול לאין שיעור מהקרחון שארב ל"טיטניק". הוא לא מוסתר. כל חלקיו גלויים ונראים ממרחקים. ובכל זאת אנחנו מפליגים הישר לקראתו, במלוא הקיטור. אם לא נשנה את הכיוון, מדינת-ישראל תהרוס את עצמה. תחילה תהפוך למדינת-אפרטהייד מפלצתית מהים עד הירדן, ולאחר מכן, אולי, למדינה דו-לאומית עם מיעוט יהודי מהירדן עד לים.

האם פירוש הדבר שעלינו לוותר על המחאה החברתית? בהחלט לא. המאבק למען סולידריות חברתית, למען חינוך יותר טוב ומערכת בריאות משופרת, למען העניים ובעלי המוגבלויות – המאבק הזה צריך להימשך ולהתגבר, יום-יום ושעה-שעה.

אך מבחינה פוליטית ומחשבתית צריך מאבק זה להיות חלק מהמאבק הרחב למען עתיד ישראל, המאבק לסיום הכיבוש, המאבק לשלום.

הנה פועלים כוחות ההרס לנשל עוד יהודים מאדמת ארץ ישראל. ברשימות ההרס של הזדים נימצאים כבר ארבעה ישובים קיימים מבוססים וותיקים ו…שנויים במחלוקת.

נכתב על ידי: אהרון רול

הנה פועלים כוחות ההרס לנשל עוד יהודים מאדמת ארץ ישראל.  ברשימות ההרס של הזדים נימצאים כבר ארבעה ישובים קיימים מבוססים וותיקים ו…שנויים במחלוקת.  לפי פסיקות בג"צ יש להרוס עד 1 ביולי את שכונת האולפנה וגבעת אסף.  עד ל- 1 אוגוסט יש להרוס את מגרון ואת עמונה יש להרוס עד סוף השנה – 2012.  צחוק הגורל, כבר שיבטי המאיה במרכז אמריקה טענו כי סוף שנת 2012 היא שנת חורבן…הנה לנו.

האם בכך יעצר מכבש ההרס כנגד יהודים?  ספק רב.  הבה וניראה…. בכל מקום אשר בו החליט אי-מי מתומכי, משמשי ונירצעי הפלשתינים בנינו כי ההתישבות היהודית הינה לצנינים בעיניו כל שעליו לעשות הוא לאתר פלוני-פלשתיני, להבטיח לו שלמונים ניכבדים המגיעים בתנועה סיבובית מערב הסעודית, לתחוב בידיו ניירות בעלות על אדמה מפוברקים-מזוייפים-מעובדים, להגיש תביעה בשם "הכל שפיט" לבג"צ, זה אותו הגוף אשר באופן אוטומטי, בלא מחשבה שניה ובמצגת מאחזת עיני ישראלים תמימים, יפסוק תמיד, אבל תמיד-תמיד לזכות הפלשתיני ואפילו לא יתעכב לבקש בדיקה מעמיקה באשר למסמכים המוצגים (ע"ע התעלמות ממשפט בעלות קרקע הנערך בימים אלו באשר ל"גבעת האולפנה").

ברי כי ישנה כאן יד מכוונת הבאה טיפין טיפין, "דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב" לסלק את היהודים משטחי יו"ש באמצעות הבג"צ, אשר במתכונתו הנוכחית ועדי יוחזר לעשתונותיו, הינו משרת עניני הפלשתינים ו"הסדר העולמי החדש", זה הבג"צ אשר בטעות פרוידיאנית נחשב לבג"צה של מדינת ישראל…איזו בדיחה עצובה.

אלא ש"הבדיחה" האומללה טומנת בחובה את האפשרות כי תהפוך ליללה מרה, לבכי תמרורים.  שהרי הפלשתינים רואים בכל שטח ישראל שטח כבוש.  הם אינם מסתירים זאת, הם מחצרצים כוונותיהם להשליכנו כולנו לשחיה מרעננת בים של עזה.  מאחר שמשתפי הפעולה הישראלים עם הפלשתינים הינם עושי דברם הנירצעים לדבר-עברת-גרוש יהודים, המגיעים מהעמותות החוץ פרלמנטריות הידועות לשמצה ומאחר שהבג"צ גם הוא משתף פעולה אדוק עם הענין הפלשתיני ונגד יהודיי מדינת ישראל ומכאן מה ימנע מחר את מחזיקי המפתחות של 500 הכפרים הערבים של לפני 1948 להציג מסמכים, אמיתים או מזויפים לנפנף במפתחותיהם (שוב, אמיתים או מזויפים), בבואם בתביעה המונעת וממומנת בידי העמותות הישראליות, לקבל חזרה את שיח' מוניס למשל, זה אותו כפר ערבי אשר תושביו נימלטו בזמן מלחמת השחרור לארצות ערב ועל חורבותיו ניבנתה אוניברסיטת תל אביב.  שהרי בתביעת-ראי לבעלות יהודית בשכונת שמעון-הצדיק כבר פסק הבג"צ כך שמאפשר לו, תוך שימוש בתעלול יצירתי משפטי, להביא בעתיד את מדינת ישראל לגבולות החלוקה של לפני 1947, בכך שיכיר בתביעות הפלשתינים בתוככי הקו הירוק.  שהרי מין המפורסמות הוא כי המעוול יהפוך קרוב לוודאי למעוול-סידרתי אשר לא ישלוט ביצרו להתמיד ולעוול בכל שטחה של ארץ ישראל.  וכי יכולים אנו לבטוח בחוק כי יעצור את הבג"צ?  שהרי לטעמו, הבג"צ מעל החוק, הבג"צ הוא שליטה הטוטליטרי של מדינת ישראל, הבג"צ הוא החוק ומכופפו כראות עיניו, ללא פיקוח ובקרה, הוא ואפסו עוד.

במהלך הענינים ד'היום, ניתן לשער כי יוציא הבג"צ האוטו-אנטישמי צו המורה להרוס את אוניברסיטת תל אביב מאחר שניבנתה על אדמה פרטית פלשתינית.  וכי מה ההבדל בין מגרון או אוניברסיטת אריאל לאוניברסיטת תל-אביב?  נישמע מופרך? הזוי? לא מניה ולא מקצתה.  אולי נישמע הזוי היום אך יהפוך למציאות זוחלת מחר.  וכי מי יעצור את הבג"צ אשר שם עצמו לשליט יחיד טוטליטרי על מדינת ישראל, מי?  נתניהו הרכיכה הזגזגנית?  מי?  אהוד ברק הרוקד על הריסות היהודים בעודו מחלק סוכריות לעוברים ושבים כל אימת שיהודי מגורש מביתו? מי? הכנסת שלא בטובתה ולא לרצונה התפרקה מכל סמכויותיה על ידי אותו החתול שנועד לשמור על השמנת, הוא בית המשפט העליון בשם שרלטנות "שילטון החוק" ו"זכויות אזרח" ערטילאיות ומצוצות מהאצבע?.

מחר תוגש תביעה באשר למעלה האדומים, אריאל, בית אל, גוש עציון….מי יעצור את הבג"צ מלחרב את המקומות הללו, המהווים את החומה המגינה על אזרחינו בשפלת החוף ולאחר מכן את בתי היהודים גם בתוך הקו הירוק?  שהרי תמיד ימצא פלשתיני אוטנטי, מומצא או מזוייף שיהיה מוכן תמורת שלמונים סעודים נדיבים להצהיר על בעלותו על הקרקע…וכי מדוע שלא יעשה כן שהרי הינו סמוך ובטוח כי "היהוד האידיוטים" יתנו לו מבוקשו ללא חקירה ודרישה (א-פריורי), גם אם הדבר שומט הקרקע מתחת לרגליהם.

תושבי ישראל רובם עיורים למתרחש, אינם משיגים את חומרת המצב.  הם אינם משיגים כי שוב אינם ריבונים יותר על מדינתם, הם אינם חשים כי הופכים לאיטם לפליטים בארצם, כי החליפו גלות בגלות.  כוחות הרס חיצונים מסתוללים באין מפריע ועושים בריבונות הישראלית כבתוך שלהם.  אנו, האזרחים, דומים לאותו קיסר רומי נירון, אשר הפולקלור מספר לגביו כי כאשר רומא בערה הוא ישב בחלונו ופרט בקתרוסו.  כל מעשי ההרס המתוכננים כבר כיום, גרוש מאות יהודים כבר השנה מבתיהם, תוך רמיסה גסה של זכויות האזרח האלמנטריות שלהם, שהרי הללו יזרקו לטרשים (ע"ע תושבי גוש קטיף), הינו הקדימון לאשר עומד להתרחש במדינת ישראל בשנים הקרובות.  זה המדמה בנפשו כי הדבר אינו נוגע בו , כי המדובר רק "בהם שמה", ב"מתנחלים" והוא שוכן ספון לבטח במחסה הקו הירוק, הריהו כשם יהבו על קרן הצבי.  עוולות הבג"צ תגענה לכל אחד, רק תנו להם מספיק זמן.

כוחות האופל של הסדר העולמי החדש ושליחיהם, "הקרן לישראל חדשה" וכל עמותות השיטנה הפנים ישראליות ומנהיגינו אשר בשלטון אשר הפכו עורם והינם משת"פים במגמת ההרס הזו.  ישראל הפכה ל"קריה זונה" בה אירגוני שיטנה מבפנים בחסות הבג"צ ממוקדים במחשכים, מאחורי גבינו, למען הרס מדינת הלאום היהודית והפיכתנו לעוד מדינה ערבית במזרח התיכון.

מנהיגינו כדרכם בקודשם-המזוייף מחלצים ישבניהם מתאי הליזול של השב"ס בכך שמוכרים את כולנו בנזיד עדשים לבוסים הגדולים מעבר לים.  עשה זאת שרון בגרוש קטיף, תוך שחילץ את ישבנו ממאסר עקב פיאסקו האי היווני.  עשה זאת אולמרט אשר מכר את מדינת ישראל לפלשתינים (מזלנו כי הם היו טיפשים לא לענות), בתמורה אפשרית לחילוצו מתוצאות מעשי שחיתות (לכאורה), מזעזעי אמות הסיפים.  עושה זאת בנימין נתניהו מחשש התפרצות מגפת ה"ביביטורס" והדבקתו בה (בין שאר הסיבות).  עושה זאת ברק שאיש לא שכח לו עדיין את פרשת מיליוני הדולארים שניתרמו באורח פושע לכאורה לבחירתו וכמובן עדיין קיים נושא שדה הגאז העזתי ועשרות מליוני הדולארים שקיבל לידיו לכאורה כדמי תיווך.

כל השרשרת המושחתת (לכאורה – אשרי המאמין כי אין עשן בלי אש), כולם ללא יוצא מהכלל, הסגירו, ברמות אלו ואחרות את מדינת ישראל, טיפין טיפין אך בהתמדה, לידי אויביה בעוד אנו, האזרחים מתנהלים ומתהוללים משל כי אין מחר.

אוי לביזיון.  ממשלתו של בנימין נתניהו מוכיחה קבל עם ועדה כי הינה כה "לאומית וממלכתית" עד כי כבר זכתה ביושר בתואר "ממשלה-הרסנית" וזאת בצד השגים לא מבוטלים בתחומים אחרים אשר ראוי לציין לזכותה.  רוצה לומר, ממשלה זו ניכשלה בבניה ומצטיינת בהריסה.  כמובן, בל נישכח היוצא מהכלל והם 150.000 המיבנים הבילתי חוקיים במגזר הערבי, בעוד שאין הדיוט קופץ בראש לאומי וממלכתי ועז נפש אחד הבא ממנה המעז לגעת בהם מחשש עינא-בישא.  וכמובן, כאשר מדובר בפורעי חוק ערבים הרי שהבג"צ המופקד על החוק, מתיצב כחומה בצורה מאחורי קיעקוע החוק מאחר שאין צורך לאכפו שהרי המדובר בערבים ולא ביהודים.  כלומר, חוק אחד לערבים (או העדרו המוחלט) וחוק אחד ליהודים (ואכיפתו המוחלטת).  התהפכו היוצרות במקומותינו, הערבים הפכו ליקירי השלטון והיהודים למשיסתו.  מצב נורמלי בכל מדינה ערבית באזורנו, אך פתולוגי במדינת היהודים.

רק ראו את ניבחרינו בכנסת, מרביתם עומדים איתן כנגד הריסת בתי יהודים הזוחלת ומתקדמת לאט אך בבטחה לעבר תל-אביב, חיפה, באר-שבע…לכל מקום ומקום, אך הללו אינם מצליחים לעצור ולו הרס של בית יהודי אחד לרפואה.  הם, נציגי הריבון, נציגינו שלנו, חסרי אונים ואנו בעקבותם חסרי אונים.  הם לוקים באימפוטנציה שלטונית כנגד רצונם ואנו בעיקבותיהם.

מה בצע לנו בתרגילי דחק כנגד הסכנה האיראנית.  וכי משנה כבר מאיזה כיוון יגיע האסון על ראשינו.  האם משנה אם האסון יגיע בראש טיל איראני או בצווי הרס של הבג"צ?  שהרי כך או כך ניכחד ממילא.

ונניח היפותטית כי קיימת הצדקה לפינוי (גרוש, טרנספר) של יהודים.  ובכל זאת, מה החיפזון?  מה קרה, מי מת?  מדוע מתרחשת מכירת החיסול היהודית הזו?  מי רודף אותנו לגרש ולפנות יהודים כעת או בכל זמן שהוא?  האם אנו נימצאים במשא ומתן עם הפלשתינים והדבר מחויב עקב המשא ומתן?  האם נשיא ארצות הברית לוחץ עלינו דווקא כעת לקראת הבחירות בארה"ב?  האם אנו כלל על סדר היום של האיחוד האירופי הנילחם על קיומו-הוא ואנו בראש מעייניו כעת כשלג ד'אשתקד?  האם מעשי ההרס של ממשלת הליכוד יצברו עבורנו נקודות בדעת הקהל העולמית שמימלא בחלקה מקובעת בדעתה כנגדנו?  האם תם החורף הערבי והעבים הקודרים התפזרו מעל שמי המזרח התיכון?  האם הוברר סופית כי ממלכת ירדן הינה יציבה כסלע ולא תהפוך למדינה פלשתינית?  אם כך מדוע להרוס כעת?

מחר או מחרתיים אפשר כי ניכנס שוב למשא ומתן עם הפלשתינים בגיבוי לעומתי של האמריקנים והאירופים ונאולץ שוב "לחזק את אבו מאזן".  אזי עם מה "נחזק", עם בית הבימה במרכז תל אביב?  אולי עם כיכר רבין ובית עריית תל-אביב? ואפשר גם עם מרביתה של העיר חיפה?  עם הערים יפו, רמלה, לוד?  עם מה?  מי רודף כעת אחר נתניהו וברק הניראים עולצים ומפזזים בעונג רב להרוס בתי יהודים ולהפכם לפליטים בארצם?  אנו במו ידינו יוצרים את האסון העתידי הקרב ובא על מדינת ישראל מאחר שמנהיגינו אינם מושכלים, כשירים וחריפים דיים להבין כי הינם מסגירים לידי אויבינו את נכסינו האסטרטגים החשובים ביותר, וזאת אף ללא תמורה, אותם נכסים שאין לנו קיום יהודי לאומי בלעדיהם, את אדמת ארץ ישראל.

ובינתים, נהנה נתניהו מכתבה מפנקת במגאזין "טיים" בה הוא מכונה בתואר המפוקפק "המלך ביבי" כתבה אשר מהווה ככל הניראה התשלום הראשון עבור פעולות הרס ההתישבות ועידוד לפעולות נוספות של גרוש יהודים המתוזמנות על ידי הבג"צ תוך שיתוף פעולה פורה של "המלך ביבי".

ואפילו אם מכין נתניהו מהלך מדיני עם הפלשתינים מאחורי גבו של עם בישראל האם הוא באמת ובתמים מאמין כי פינוי מספר אלפי דונמים וגרוש מאות מתישבים ביו"ש ישביע את את רצון הטורף הפלשתיני אשר לא יסתפק בפחות מאשר נמל תל-אביב?  האם שוב חוזר נתניהו על המשגה הקולוסאלי של שרון שפנה לגרוש חד צדדי של יהודי "קטיף" בלא הסכם וללא תמורה?  הוא, שרון, מנמנם ואנו משלמים ונשלם על שגיונותיו ועוד לשנים רבות נוספות.  האם ניסתר מעיניו כי "הצורך להיות יצירתי" כמו גם "ללכת לקראת הפלשתינים" (שוו בנפשכם, הרי זה שעשינו עד עתה ללא לאות ובלא תוצאות), הינה מנטרה נכלולית הבאה להכשיר פירוק ישראל מיכולותיה הקיומיות לעתיד בעבור פיסת נייר הנידפת ברוחו של "החורף הערבי"?

חברי כנסת ישראל האיכפתים חייבים להתעשת, חייבים להבין כי במדה ולא יעשו מעשה הרי שאפשר כי לא תיוותר כנסת, כי לא תיוותר מדינת ישראל עוד בחיינו ובוודאי שלא בחיי צאצאינו, אשר תאפשר להם את מנעמי השלטון.  אותם חברי כנסת חייבים לעשות מעשה, להתפטר ביוזמתם, מתוך עצמם, כגוף אחד מהכנסת.  הם חייבים לנו זאת.  יוכיחו הם לכולנו כי אמונתנו בצדק אינו אך חלום הזוי באספמיה.  אנו בחרנום והרמנום מעם, נתנו בידם את מנעמי השלטון וכעת הגיע תורם להוכיח לבוחריהם כי לא פסה הרוח היהודית והציונית מקרבם, כי עדיין קיים זיק של מוסר בנפשם, כי עדיין הינם שליחי ציבור ומחויבים לציבור בוחריהם.

יש להצמית את שלטונו של בית המשםט העליון על מדינת ישראל וגורלה ולהשיבו לממדיו הטיבעיים יחדיו עם שאר הרשויות השלטוניות, כי בנפשנו הוא.  ניראה כי אך פעולה קיצונית, שהינה כה בילתי מקובלת, של עשרות חברי כנסת אשר יקומו כגוף אחד יכריזו כי היגיעו מים עד נפש, כי מלאה סאת סבלנותם, סבלם וכאבם וכגוף אחד יצעדו החוצה משערי הכנסת ויחייבו את "המנהיגים" השרלטנים או מוטב אחרים וראויים מהם, לעשות מעשה אמיץ פעם אחד בחייהם, לא אומץ של שדה הקרב, שם כולנו היינו צעירים ואמיצים, מגודלי בלורית ועזי התואר, אלא אומץ אזרחי הדורש מונים רבים של תעוזת נפש, להאזין לרחשי לב הציבור ולפעול בהתאם.  אותו האומץ אשר נידרש על מנת לקעקע עולם ישן ומושחת, לצעוד לעבר שחר יהודי לאומי חדש, "להקים מחדש את סוכת דוד הנופלת".

אהרון רול

נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  לא  לרכב  שרד  *  לא  לשחיתות  הפוליטית  *  לא  ל'ארץ  חדשה'  *  לא  לקטינים  רוצחים  *  לא  לכספי  הרשות  הפלסטינית  * לא  לחניון  בשעות  הקטנות  של  הלילה  *  לא  למודעות הפירטיות  *  לא  לפוליטיקה  ותקשורת -  עיין  ערך  לפיד  *  לא  לסיפורי  בדים *  ולקינוח  רגע  של  עברית

                                ***

חיסכון  לקופה

  מי אמר שהכל דיבורים? לפחות ח"כ שלי יחימוביץ' מוכיחה שאפשר גם אחרת. אומנם היא תמכה בהקדמת הבחירות, למרות עלותן הגבוהה למשק, מאינטרסים פוליטיים מובהקים. אך תודו, בכל הנוגע לגינונים פרלמנטריים, יו"ר האופוזיציה משמשת מודל לחיי צניעות. כך סירבה לקבל רכב שרד בתוקף תפקידה, והסתפקה במאזדה הישנה והטובה, ובכך חסכה לקופה הציבורית 150מיליון שקל וצמצמה את הפער מנקר העיניים בינה לאזרחים.

  הגירסה הסוציאליסטית של הח"כ הימני הצנוע, בני בגין, כבר אמרנו?

מכה  פעמיים

  קריית מלאכי מכה פעמיים. כאילו לא די בפרשת קצב, וכבר עולה לכותרות פרשת ראש העירייה משה מלכא. אי אפשר להתעלם מהדמיון בין השניים. שניהם תושבי העיר שגרמו לסערה ציבורית בגין פגיעת נשים. בשניהם מדובר באישיות ממלכתית שהיא אזרח מספר אחת – קצב של המדינה ומלכא של העיר.

  אצל מלכא, כמו אצל קצב, קדמה לחקירת המשטרה חרושת שמועות שעבדה בקדחתנות מספר שנים (קצב השיאן מביניהם). השאלה היא לאן הגענו. ללא ספק שתי הדמויות הן משל לשחיתות הציבורית והפוליטית שפשתה במחוזותינו. הגיעה השעה לומר לכך די. זה הזמן לפוליטיקה אחרת ונקייה.

הלך  התרגיל

  אלדד יניב זוכרים? בראיון עיתונאי הוא דיבר על הכוח המשחית שיש לאנשים כמוהו, עורכי דין ויועצי תקשורת, שמעולם לא נבחרו על ידי העם, אשר מנצלים את השפעת התקשורת לצרכיהם. אולם בדיוק זה מה שהוא עשה בסוף הראיון.

  מי שהיה מאדריכלי המחאה החברתית השמאלנית, כדי להפיל את ממשלת נתניהו, קרא לעם להצביע בבחירות הבאות שאותן הגדיר, איך לא, כ'אֵם כל המחאות'. מתברר שהראיון לא היה אלא תעמולת בחירות מובהקת לקראת הקמת מפלגתו 'ארץ חדשה' (האומנם?!). ביד אמן הוא רקח בו את כל מרכיבי האקשן שהציבור אוהב: חשיפה אישית, כוח, פוליטיקה  ותקשורת. תרגיל מבריק ביחסי ציבור כבר אמרנו? דומה כי בכך הדגים יניב בשידור חי שיעור בפוליטיקה מושחתת בפעולה.

  אלא, מה לעשות, ביבי טרף לו את הקלפים. הלך התרגיל.

אחריות  קרימינלית

  רק סמלי הדבר שהרצח של גדי ויכמן בבאר שבע בידי נערים, כמו הרצח ברחובות, בוצע אחרי העונש הקל, 8 שנות מאסר בלבד, שקיבל רוצחו הקטין של פיליפ גלר בבית המשפט המחוזי בעיר.

   דומני כי ריבוי מקרי הרצח בידי קטינים מחייב שינוי חקיקה. יש להטיל עליהם מאסר עולם, בדומה לרוצחים בוגרים, תוך חשיפת זהותם המלאה. רק כך העונש ישקף את חומרת הפשע שאין לו תקנה, וירתיע רוצחים פוטנציאליים אחרים בקרב הנוער. ההתחשבות בגילם הצעיר, כאילו מדובר באנשים חסרי תודעת אחריות, היא חסרת שחר. משום מה המחוקק והשופטים שוכחים, שמדובר בנערים שאו-טו-טו מקבלים רשיון נהיגה (בגיל 16) ומתגייסים לצה"ל. אז מדוע רק בתחום הקרימינלי הם אינם בוגרים דיים כדי לקבל אחריות אישית למעשיהם?

הרצחת  וגם  ירשת?

  בחדשות פורסם שהרשות הפלסטינית מעבירה מדי חודש 150מליון שקל דמי 'ביטוח לאומי' למשפחות השהידים. אתם שומעים טוב? אין מדובר בקיצבה חדשית רגילה, בסך 2000 שקל, אלא בסך אלפי שקלים למשפחה, והקיצבה עולה לפי ה'פריון' – ככל שמספר  הקורבנות רב יותר, עולה גודל הקיצבה.

  האם ממשלת ישראל בדקה שמיליוני השקלים שהיא מעבירה לרשות אינם מוקדשים בין היתר למטרה זו? כי אחרת 'הרצחת וגם ירשת'?

שאלה  של  זמן

  נכון שבני הזוג הצעיר, שהותקפו בחניון בלב תל אביב, לא צעדו בסימטה חשוכה ולא בשכונת פשע. אבל משום מה שוכחים שבעידן המודרני דין חניון סגור, ואפילו מואר, בשעה 4 לפנות בוקר, כשהוא ריק מאדם – וקריאות העזרה נבלעות בחלל הקירות – מבחינת מידת מסוּכנוּתו כדין משעול אפלולי בלב שדות, שבו נהגו בני זוג לפסוע פעם בעידן הרומנטי (כמקום סגור אפשרויות המילוט בו אף מצומצמות יותר). הכל שאלה של שילוב זמן(!) ומקום.

  לכן שומר נפשו ירחק מחניון בשעות הקטנות של הלילה, מחשש למעקב של טיפוסים חשודים ומוּעדוּת לפורענות. ואל תגידו שלא אמרנו לכם.

די  למודעות  הפירטיות

  ראוי לברך את עיריית ירושלים על הקצאת לוחות מיוחדים למודעות פרטיות קטנות חינם אין כסף.

  אין ספק שהמודעות הפיראטיות, גם אם העשירו את קופת העירייה בגין הקנסות עליהן, היוו מטרד אסתטי ואף בטיחותי (המודעות על עמודי חשמל) לאזרחי הבירה. עם זאת, אזרחי העיר, המשלמים ארנונה גבוהה, בהחלט ראויים לשירות מינימלי זה. יש לזכור שאפילו המקומונים מעניקים שירות חינמי זה לקוראים, ובניגוד לעירייה, הגובה ארנונה, הוא חף מכל מס.

  ראוי שהשירות יהווה מודל גם לרשויות מקומיות אחרות. ובא לציון גואל.

המצאת  התקשורת

  ממשלת האחדות היא תרגיל מסריח? זוהי המצאת התקשורת הידועה בעמדתה נגד ביבי נתניהו. אולי הכינוי נכון לשאול מופז, שהציל את עורו הפוליטי, אך לא לראש הממשלה שרקח מהלך פוליטי מבריק, המבטיח את יציבותה של הממשלה והכנסת, שבניגוד לכנסות הקודמות תכהן מלוא הקדנציה. ובכך גם חסך 400 מיליון שקל, עלות הבחירות, לקופה הציבורית. כל הכבוד!

כרטיס  ביקור  פוליטי

  יאיר לפיד "מֵלין בטורו על בג"ץ שהוגש נגד הנחייתו את טקס הזיכרון לחללי צה"ל.

  עם כל הכבוד, גם אם הטקס אינו מוגדר פוליטי, הרי עצם הנחייתו בהתנדבות בידי פוליטיקאי מהווה הכרזה פוליטית. זהו מפגן נוכחוּת של דמות פוליטית בפני הציבור, שנועד לקנות אהדה ציבורית ולצבור נקודות בדעת הקהל, ובכך להגדיל את מספר המנדטים למפלגתו. וכידוע, מפגן אחד שווה יותר מאלף מילים.

  ודאי שהדבר נכון לגבי הטור העיתונאי שלו, שגם אם לכאורה אינו עוסק בנושאים פוליטיים, הוא מציג את כרטיס הביקור האישי שלו ומצביע על עמדותיו, נטיותיו ותחביביו שיש להניח כי הם מותאמים לטעם הקוראים.

  'אם פרסמת – עשית' כבר אמרנו?

לא  יאומן  כי  יסופר

  אין ספק שדניאל מעוז, החשוד ברצח הוריו, הוכיח בבית המשפט דמיון מפותח וכי הוא אלוף בסיפור סיפורי בדים. זה היה משעשע אם זה לא היה כל כך עצוב. נראֶה כי מי שמסוגל לרצוח את הוריו, אין לו כל בעיה מצפונית לשקר במצח נחושה, ולהחליף את גירסאותיו בפעם השישית, כמו גרביים, תוך הטלת הפשע הכבד של הרצח הכפול על אחיו התאום. ובלבד להציל את עורו הוא.

  ואכן כתאומים זהים אפילו המדע מגוייס לשירותו בזיהוי דנ"א דומה, מה שמקל עליו את רקיחת העלילה הבדיונית החדשה. והוא עוד מאמין שמאמינים לו?

איפה  המעסיקים

  כפי שפורסם, הפלסטיני שתקף את בני הזוג הצעיר בחניון בלב תל אביב, היה שוהה בלתי  חוקי. והוא לא לבד. בארץ ישנם אלפי שב"חים. לכן לא פחות מהעובדים יש להעניש את המעסיקים, שלא רק מפירים את החוק, אלא גורמים לעליית עקומת הפשע הפלילי והלאומני בארץ.

  יש אפוא להטיל על המעסיקים עונשי מאסר וקנסות כבדים שירתיעו אחרים מלהעסיק שוהים בלתי חוקיים. ובא לציון גואל.

רגע  של  עברית

  לא נגעתי. להלן ציטוטים 'נבחרים' מפי שדרנים ברדיו.

הכנסת השמונֶה עשרה כבר לא מאחורינו (וזה לא חדש). איך זה שהשדרנית בחרה לומר "הכנסת השמונָה עָשָׂר" בלשון זכר?

  "אחת עשרה כדורים" רעם קולה של שדרנית אחרת. נו, באמת. תזכורת: כדור לשון זכר, ולכן יש לומר אחד עשר כדורים.

  ועוד, מפי שדרן: "שלושת השנים". אתם שומעים נכון. זאת במקום לומר: שְלוש השנים, בלשון נקבה כמובן.

  ואחרון אחרון: ברביעי בספטמבר. האם הדובר עדיין לא יודע, שתאריך נוקבים במספר מונה, ארבעה בחודש, ולא במספר סידורי?

  וזו תורת המספרים השגויים על רגל אחת. האם לא ראוי שהשדרנים, האמורים לשמש מודל לדיבור בעברית נכונה, יעברו קורס מזורז בנושא? ובא ללשוננו גואל.

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

נכתב על ידי: אורי אבנרי

הקוסם הגדול שוב הוציא שפן מהכובע שלו. הפעם זה שפן אמיתי, חי.

הוא הימם את כולם, את מנהיגי כל המפלגות, את העיתונאים ואת שרי ממשלתו שלו עצמו.

הוא גם הראה שבפוליטיקה הכול יכול להשתנות בן-לילה – פשוטו כמשמעו.

בשעה 2 בלילה עסקה הכנסת בהשלמת החוק לפיזור עצמה – דבר שיגרום למחצית חבריה לשקוע בתהום הנשייה.

בשעה 3 בלילה הייתה קואליציה ענקית. אין בחירות, תודה לאל.

אופרטה בחמש מערכות.

מערכה ראשונה: הכול שקט. סקרי דעת-הקהל מראים שבנימין נתניהו שולט במצב באופן מוחלט. הפופולאריות שלו קרובה ל-50%, אף אחד אחר אינו מתקרב ל-20%.

המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, קדימה, מתדרדרת בסקרים מ-28 מושבים ל-11, וכל הסימנים מעידים שהיא תמשיך לרדת. מנהיגה החדש, הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, מקבל אחוזים מעטים עוד יותר כמועמד לראש-הממשלה.

ראש-הממשלה בנימין נתניהו יכול להשתזף על גג הווילה המפוארת שלו בקיסריה ולחשוב בשלווה על העתיד.

מערכה שנייה: לפתע מסתירים עננים את השמש.

בית-המשפט העליון, בראשות הנשיא החדש שנבחר בקפידה על-ידי המתנחלים והימין הקיצוני, מחליט: יש להרוס את שכונת גבעת-האולפנה בהתנחלות בית-אל. אין "אם" ואין "אבל". ההחלטה סופית. גם התנחלות אחרת, מיגרון, צריכה להתפנות תוך חודשיים.

בפני נתניהו עומדת הברירה בין כמה אפשרויות רעות: לבצע את החלטת בית-המשפט, דבר שיביא לפירוק הקואליציה; לחוקק חוק חדש שיעקוף את בית-המשפט ויהיה בלתי-חוקתי בעליל; או פשוט להתעלם מהחלטת בית-המשפט, דבר שפירושו סוף הדמוקרטיה ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

כמו בספר איוב, "עוד זה מדבר וזה בא". התוקף של חוק טל, המשחרר את בחורי-הישיבות משרות צבאי – השנה כ-7000 איש – עומד לפוג. הרוב העצום במדינה רוצה בביטולו לצמיתות. זה יביא בהכרח לפירוק הקואליציה.

נתניהו מגיע לפתיחת ועידת-הליכוד. הוועידה היא תמיד סצנה המונית של בוקה ומבולקה, כמו הזירה ברומא העתיקה. נתניהו שולט בה היטב. גם הפעם הוא מתקבל בחמימות ומודיע לאומה, לעיני המצלמות, על ההישגים המופלאים של ממשלתו בשלוש השנים מאז הקמתה. הוא מבקש להיבחר כיו"ר הוועידה, דבר שהיה מקנה לו השפעה על הרכב רשימת המועמדים בבחירות הבאות.

ואז קורה הדבר שלא ייאמן. חצי מהחברים באולם קופצים על רגליהם ומתחילים לצרוח לעברו. כמו ניקולה צ'אושסקו במצב דומה, נתניהו מסתכל באנשיו ואינו מאמין למראה עיניו.

מסתבר שבמיפקד האחרון בליכוד עשו המתנחלים מאמץ מאורגן למלא את הוועידה באנשיהם. לאלה אין כל כוונה להצביע בעד הליכוד (הם מצביעים בעד מפלגות הימין הקיצוני עוד יותר) אבל הם רוצים לסחוט את נתניהו. הם גם הקדימו את האחרים בבואם, וכך מילאו את האולם הקטן-מדי שבו נערכה הוועידה. קל להכיר אותם, מפני שכולם חובשים כיפות. הם צורחים בכל כוחם ודורשים הצבעה חשאית. נתניהו נכנע והמושב כולו נדחה למועד אחר.

כשהוא מוכה ומושפל, נתניהו זומם נקמה.

מערכה שלישית: באופן מפתיע מכריז נתניהו על החלטתו לפזר את הכנסת ולקיים בחירות חדשות.

הכול נדהמים. נותרו עוד שנה וחצי עד לסיום תקופת-הכהונה של הכנסת. בסצנה היתולית, מנהיגי האופוזיציה מתנגדים לבחירות חדשות, אך נתניהו נחוש בהחלטתו.

התחזית עגומה: ברור שנתניהו ינצח, וינצח בגדול. אין מועמד סביר שיוכל להתחרות בו על כס ראש-הממשלה. קדימה על הקרשים ועלולה להיעלם כמעט לגמרי. מפלגת-העבודה צפויה לגדול קצת, אך זה לא חשוב. המפלגה החדשה של יאיר לפיד (הנקראת "יש עתיד") מרחפת סביב ה-10%. בכנסת הבאה לא תהיה שום אופוזיציה משמעותית.

לגבי השמאל, זה אסון נחרץ. עוד ארבע שנים תחת שלטון הקואליציה של הימין הקיצוני, הדתיים והמתנחלים.

מערכה רביעית: בעוד שהכול מקנאים בנתניהו ונצחונו הגדול מובטח, נתניהו שרוי במצב-רוח עכור.

הוא חייב לסלק את ההתנחלויות באמצע מערכת-הבחירות. בליכוד, מפלגתו שלו, למרות מגמתו להוביל את המפלגה לעבר המרכז, גובר הימין הקיצוני, בניצוח המתנחלים. פצצת-הזמן של השתמטות החרדים עלולה להתפוצץ בכל רגע.

ואז בא רעיון מהמם – משהו שימשוך את השטיח מתחת לרגלי כול האחרים וייצור נוף פוליטי חדש לגמרי.

באיזשהו מקום מונחים 28 חברי-כנסת ללא שימוש, ובראשם מנהיג רעב. לכולם צפוי אבדון פוליטי. אפשר לקנות אותם בחצי-חינם – די בהענקת שנה וחצי של חיים נוספים.

ואז זה קורה: בעוד שקבוצה אחת של ליכודניקים עמלה בכנסת לסיום חקיקת החוק לפיזור הכנסת, קבוצה אחרת של ליכודניקים חותמת בחדר סמוך על הסכם עם קדימה. הקואליציה המורחבת כולל 75% של הכנסת. איש אינו עוזב את הקואליציה, 26 חברים חדשים מצטרפים. זה משאיר לאופוזיציה 28 חברים בלבד (8 עבודה, 3 מרצ, 7 הסיעות הערביות, 4 קומוניסטים, 4 החזית הלאומית).

מערכה חמישית: זה משנה את התמונה הפוליטית לחלוטין. הימין הקיצוני, גם מחוץ לליכוד וגם בתוכו, מאבד את כוח-הווטו שלו. כך גם הדתיים והחרדים. הלפיד של יאיר לפיד כבה בטרם נדלק.

בשנה וחצי הבאות, נתניהו יכול לעשות כרצונו, לשחק זה נגד זה, לתמרן כראות-עיניו. האופוזיציה השמאלית חסרת-ישע עוד יותר מכפי שהייתה עד עכשיו. המלך ביבי שולט.

סוף. (לפי שעה.)

ברגע הראשון חששו רבים שהתרגיל כולו מכוון נגד איראן.

בדרך כלל מקימים ממשלת-אחדות במלחמה. בריטניה ב-1939, ישראל ב-1967. אבל, כמו כמעט כל האלופים והאלופים-לשעבר, מופז הכריז חד-משמעית שהוא מתנגד להתקפה על איראן. נו, הוא הרי מחליף את דעותיו כמו שהוא מחליף גרביים.

לדעת המצדדים במלחמה, ההזדמנות קיימת. רוב עצום בכנסת יתמוך בהחלטה. ברק אובמה נתון באמצע מערכת-בחירות ולא יעז להתנגד. הרפובליקאים הולכים אחרי נתניהו באש ובמים.

(בישראל זוהי הנחה אסטרטגית מושרשת. הרבה יוזמות מסוכנות כוונו מראש לתקופה שלפני הבחירות בארצות-הברית. המדינה קמה ב-1948 בשעה שהנשיא הארי טרומן לחם על חיים הפוליטיים. מלחמת 1956 נפתחה בשעה שהנשיא אייזנהואר היה באמצע מערכת-בחירות. ניסיון זה, אגב, נכשל: אייזנהואר התרגז ולא היה זקוק לקולות ולכסף של היהודים. הוא גירש את ישראל מהשטחים שכבשה.)

אך ניתן לומר בוודאות שלצעדו של נתניהו אין קשר לאיראן – למרות שהאנטי-גיבור שלו הוא יליד איראן. (מופז אינו נראה כגנרל, אך הוא נראה ומתנועע כמו סוחר בבזאר.)

הפוליטיקאים האמריקאיים משני הצדדים נשמעים כחסרי-אחריות, אך כאשר מונחים על כף המאזניים האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ארצות-הברית, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. גם בשיא מערכת-הבחירות, אמריקה לא תרשה לישראל לדחוף אותה לעבר אסון עולמי.

נתניהו נשמע יותר ויותר כאדם שהשלים עם מציאות זו. אין מלחמה בטווח הראייה. בכל מערכות האופרטה, איראן הוזכרה רק בקושי. לא היה אקדח מעשן במערכה הראשונה.

רוב העיתונאים והפוליטיקאים גינו את הסכם נתניהו-מופז כדבר מכוער. "תרגיל מסריח" היה כינוי מתון.

אינני שותף לגינוי זה. תרגילים מסריחים הם לחם חוקם של פוליטיקאים, והתרגיל הזה אינו מסריח יותר מאחרים.

בסך הכול, הממשלה המורחבת מתונה יותר ופחות חשופה לסחטנות המתנחלים והחרדים מאשר הממשלה המצומצמת הקודמת. יש פחות סיכויים לחקיקת חוקים פאשיסטיים. מעמדו של בית-המשפט העליון מאוים עכשיו פחות. אם ייבחר אובמה מחדש בנובמבר, הוא עשוי להפעיל לחץ אמיתי על הממשלה.

העיקר שהבחירות נדחו. אחרי שעמדו מול האסון שהיה צפוי בבחירות המיידיות, ואחרי שהרוויחו זמן יקר, ראוי שאנשי השלום והצדק החברתי יתאחדו ויקימו כוח פוליטי אמיתי וחזק כדי לנצח במאבק.

ואם יש המוכנים לחבר מנגינה לאופרטה זאת, יבורכו.

נכתב על ידי: איתן קלינסקי

ביום לציון הולדתו של הרצל כל אחד מחברי הכנסת עסק באלף ואחד עניינים אחרים, רק לא בנושא שלמענו התכנס המושב והוא לציין את זכרו של הרצל. ריבלין נשא דברים מרגשים וענייניים לציון דמותו של הרצל, והכיתה המשיכה בהמולתה הרעשנית, כשדבריו של היו"ר נראים כמטרד שאינו נוגע אליהם

להלן הקישור לכתבה המלאה: כנסת ישראל ביישה את זכרו של הרצל

נלקח מאתר:

אורחות השלטון הדמוקרטי נימצאות תדיר במילכוד. בצורת שלטון זו הוגדרו במדה ערכית ומעשית, זו או אחרת, סמכויות כל רשות ורשות משלושת הרשויות, המחוקקת, המבצעת והשופטת. אלא שלמרות שהוגדרו קווי הגבול בין הרשויות, הוגדרו אלו באורח מעורפל

נכתב על ידי: אהרון רול

אורחות השלטון הדמוקרטי נימצאות תדיר במילכוד.  בצורת שלטון זו הוגדרו במדה ערכית ומעשית, זו או אחרת, סמכויות כל רשות ורשות משלושת הרשויות, המחוקקת, המבצעת והשופטת.  אלא שלמרות שהוגדרו קווי הגבול בין הרשויות, הוגדרו אלו באורח מעורפל המאפשר לכל רשות מהשלושה לנקוט קו עצמאי משלה המקעקע או חוסם זכויותיה של הרשות האחרת בכוח ולעיתים בפועל.  התוצאה המתקבלת הינה כאוס שלטוני.

אין לנו להלך רחוק על מנת להבחין כי הנאמר תואם במדוייק את הנעשה במדינת ישראל.  שלא בכדי נערך ההסכם בין מפלגת הליכוד בראשות נתניהו ושאול מופז אשר בראשות מפלגת קדימה, כך שמכירים באוזלת ידו של השלטון לשלוט על מדינת ישראל.  השניים איבחנו לקונה בולטת בנושא והיא שינוי שיטת הממשל והבחירות בעיקבותיה אלא שהם נגעו אך בחלק קטן ביחס של בעיה זו.

גם אם תשונה שיטת הבחירות, עדיין לא ישתנה דבר באשר ליכולת הניבחרים לשלוט טוב ונכון יותר על מהלכי המדינה מאחר שהלקונה המרכזית היא-הינה כשלי המערכת המשפטית, אלו עדיין ישארו שרירים וקיימים וימשיכו לקעקע את הדמוקרטיה הישראלית ויכולת משילות הממשלה באמצעות הכנסת, היא נציגתו של הריבון.  כל זמן שלא יוחזרו "האיזונים והבלמים" האוביקטיבים לעבודתם של שלוש הרשויות והמדובר הוא בנושא פריצת הגדר של בית המשפט העליון הישראלי, הרי כל המאמצים לשינוי שיטת השלטון כמוהם כברכה לבטלה.

איננו פוטרים את ניבחרינו בכנסת מהאחריות לחוסר המשילות המובנה בשיטה הישראלית.  החוק והנוהל הדמוקרטי מקנים כח גדול בידי ניבחרינו להשית חוקים ודרך, על המערכת השלטונית אשר יקלו על הרשות המבצעת, קרי הממשלה, לשלוט טוב ונכון יותר.  אלא שחברי הכנסת שטופים ב"תקינות פוליטית" חסרת מעצורים ובנוסף וגרוע יותר, חלקם הגדול נתונים לסחיטת המערכת המשפטית המחזיקה כנגדם "תיקים באפלה".  דהיינו, אם ניבחרינו היו ישרים, נקיים, ברים וצחים לא היתה בידם סיבה לחשוש מהמערכת המשפטית אשר הינה חסרת אונים כנגד אנשים ישרים אשר לא דבק בהם רבב.  לצערנו, אין המצב כך ולמצער, רובם של ניבחרינו נותנים בידי המערכת המשפטית סיבות טובות להתל בהם באמצעות "תפירת תיקים" או איום בתפירת תיקים עתידית במדה ולא יתנהלו כפי שמצופה מהם על ידי הרשות השופטת.

עקרון הפרדת הרשויות במערכת השלטון הדמוקרטית אינו חדש כמובן.  עוד הפילוסוף היווני אריסטו, 384 – 322 לפניה"ס, כבר עמד על הצורך למנוע מגורם שלטוני אחד כוח עודף או מוחלט על פני השלטון במדינה.  הרחיב רעיון זה הפילוסוף הפוליטי הצרפתי מונטסקייה, 1689 – 1755, (או כשמו המלא – שרל לואי דה סקונדה, ברון לה ברד ומונטסקייה) וקבע את עקרון הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.  רעיון הפרדת הרשויות ניתקבע כמדריך האולטימטיבי להתנהלותו ותקינותו של המשטר הדמוקרטי ובצדק רב כמובן.  לדעת מונטסקיה, וקשה לערער על כך, הרי רק עקרון הפרדת הרשויות הוא המשמר את "חירות האדם" (בימינו עיוותו זאת שרלטנינו הלא חביבים לעבר "זכויות האזרח" המשמשות כקרדום פוליטי לחפור בו) וזאת יושג על ידי שמירה נקדנית וחסרת פשרות באמצעות "בלמים ואיזונים" בין שלשת הרשויות.  סייגים אלו הם שימנעו את עריצות הרוב על פני המיעוט וההפך.

ההבנה כי במשטרנו הדמוקרטי המוגדר כ"דמוקרטיה ליברלית" המבוססת על "דמוקרטיה ייצוגית" (נהגתה בצורתה המקובלת כיום על ידי ג'יימס מדיסון, 1751-1856, הנשיא הרביעי של ארה"ב), אשר בה יכולים הנבחרים להפעיל את כוחם הפוליטי בכפוף לחוקי המדינה על מנת לשמור על חרויות האזרח.  כל פעולות השלטון ורשויותיו כפופות לחוקי המדינה ללא יוצא מהכלל, והינן תנאי הכרחי לקיום חירויות האדם אשר משמרים כוחם לקיום חרויות הפרט עקב חוקי היסוד או כנובעים מקיום חוקה.  ובנוסף, במשטרנו קיימת בידי כל רשות שלטונית "סמכות ייחודית, אך לא מוחלטת".  והפשט, במקומותינו קיים ערוב סמכויות שלטוניות שבין הרשויות לשם "חפיפת הקצוות".

ערוב בסמכויות השלטוניות מאפשר מחד נטילת העוקץ השילטוני מרשות אחת בלבד ופיזורו בין שאר הרשויות.  פיזור הסמכויות מונע ריכוז כח בידי רשות אחת ובכך מונע עריצות ושרירותיות של השלטון ומבטיח הגנה על זכויות האדם והאזרח.

מאידך-גיסא, ערוב הסמכויות לשם "חפיפת קצוות", יוצר פתח לכאוס שלטוני במדה ורשות מסוימת אינה מצייתת להליך הדמוקרטי התקנוני ונוטלת לעצמה אם במחטף ואם באחיזת עיני הניבחרים, עודף סמכויות על פני האחרות.  משקרה זאת, מתחיל הכאוס המוביל לקיעקועה של הדמוקרטיה אם לכיוון האנרכיסטי דהיינו, עודף זכויות הפרט על פני זכויות הציבור, או לכיוון הטוטליטרי שפירושו עודף ניכר לזכויות המדינה על פני זכויות הפרט.  חלום הבלהות של כל מנתבי המשטר הדמוקרטי הוא בעליית והתנשאות רשות שלטונית אחת על האחרות מאחר שלעיתים התהליך אינו הפיך או כי למצער תיקונו אפשר וימשך דורות רבים ויהיה כרוך ב"דם יזע ודמעות".

במדינת ישראל קרה בדיוק את אשר יגורנו לו.  רשות אחת שלטונית התנשאה על פני השתים האחרות והפכה עצמה בכך לשליט יחיד, טוטליטרי על מדינת ישראל, הלא היא הרשות השיפוטית בראשותו של בית המשפט העליון.  ניתן להבחין בנקל כי מערכת "הבלמים והאיזונים" שבין הממשלה והכנסת (הרשות המבצעת והמחוקקת), פועלת במסגרת הסביר ובהצלחה בלתי מבוטלת.  לא כן באשר לפורצת הגדר האנרכיסטית (אמור פיראטית) הלא היא הרשות השופטת.

הקלות בה יכולה הרשות השופטת לבטל חוקים אשר חוקקו על ידי הכנסת, היא אם כל חטאת, מאחר שקיים חוסר איזון מובנה בכך.  לפי עקרונות הדמוקרטיה הבסיסים הגורסים בלמים ואיזונים, הרי גם לכנסת חייבת להיות היכולת והזכות לבטל החלטות המערכת השיפוטית או למצער לחסום את הביטול המשפטי ולא כן הוא.  מעשית, תהליך הביטול החוקים/פסיקות הוא חד צדדי ונתון כולו בידי המערכת השיפוטית.

מגלגלי העינים בנינו טוענים בשרלטנות אין קץ ולשם אחיזת עינינו כי בית המשפט העליון הינו זהיר ביותר בנושא ביטול חוקי הכנסת ועושה זאת במתינות ובמשורה.  אין נכלוליות ואחיזת עינים גדולות יותר מטיעון זה.

הבה נדגים זאת ממקרה בחיי יומנו.  איראן הרי מפתחת נשק גרעיני.  אם תשיג זאת או לא אינו מעניננו כאן (היא תשיג), החשוב הוא כי מתקיימים בכך שני תנאים.  האחד:  אנו מאמינים כי בידם קיימת הפצצה.  השני: אנו מאמינים כי האיראנים מטורפים דיים על מנת להטילה על מדינת ישראל.  והמשתמע?  איראן אינה חייבת להטיל את הפצצה על מדינת ישראל.  אמונתנו ביכולתה ונכונותה לעשות זאת תשתק כל חופש פעולה עתידי במלחמתנו כנגד החמאס והחיזבאללה, כמו גם נגד מדינות ערב האחרות.  די אם איראן תאיים בהטלת הפצצה, כדי לחשוף את שמי ישראל למטחי אלפי טילים מאירגונים אלו בלא תגובה ישראלית החלטית לעצירתם מחשש הפצצה האיראנית.  כלומר, לא הטלת הפצצה היא הבעיה אלא מציאותה והבנתנו כי ישתמשו בה נגדנו.

כך, בדיוק נימרץ עומד נושא יכולת ביטול החוקים של בית המשפט העליון והשפעתה המצמתת, המשתקת על הרשות המחוקקת והמבצעת.  יכולת ביטול ביטול החוק, גם אם לא נעשה בו שימוש נירחב, עומדת כחרב המתהפכת מעל ראשי מחוקקינו ומאיימת עליהם באורח רציף כי במדה ויחוקקו חוק שנידמה להם, או ליועציהם המשפטיים, המתואמים ממילא עם המערכת השיפוטית ולא עם אלו להם נועדו ליעץ, כי הינו בניגוד לרוח הפוליטית המנשבת במסדרונות בית המשפט העליון, כך שהינם מבצעים פעולה סרת טעם מאחר והחוק ממילא עלול להתבטל על ידי "העליון" באמצעות עתירה נגדית של כל מצורע, זב חוטם ומטורלל במקומותינו (ע"ע "הכל שפיט" במסגרת "המהפכה השיפוטית" הפיראטית).  מתלוננים מקצועים רובם שלא לענין, קיימים עומרים עומרים כדומן ברחובות וכך יוצאים ניבחרינו מושכים ידיהם ומוותרים על חיקוק החוק מכל וכל.  ונדוק, אין מחסור בהצעות חוק בכנסת, אלא יש מחסור בהשלמת ההליך של החקיקה דהיינו, חלקן של הצעות החוק הינם לשם האדרת שם המציע בלבד ואינן עוברות לשלבי אישור סופים, חלקם חיונים ביותר, אך ניפסלות בעודן באיבן מאימת בית המשפט העליון.

במבחן התוצאה ניראה כי מערכת "הבלמים והאיזונים" הנוכחית שהינה וולנטרית בבסיסה באשר לשיטוח שדה המשחק השלטוני בפני כל הרשויות בפשטות אינה מתפקדת.  אם יכלה הרשות השיפוטית לבצע מחטף פרלמנטרי ולהשליט את "המהפכה החוקתית" ו"הכל שפיט" (על ידי הזכור לשמצה אהרון ברק 1992), בלא שתקום קול זעקה חוקתית מרה בענין, הרי שהבלמים והאיזונים השילטונים הינם קלוקלים ומאפשרים פעילות שילטונית אנרכיסטית ופיראטית בנוסח "כל דאלים גבר".

תפקםדו של בית המשפט בערכאות הנמוכות יותר הינו לשפוט על פי חוקי הכנסת ולאורם בלבד.  בית המשפט העליון סמכויותיו נירחבות יותר והוא רשאי וזכאי לפרש את חוקי הרשות המחוקקת והתאמתם לחוקי היסוד של מדינת ישראל.

אלא שבית המשפט העליון הרחיק לכת בשלושה כיוונים מדאיגים.  האחד, הוא לקח לעצמו חרויות לקבוע חוקים ולא רק לפרש חוקים והתאמתם לחוקי היסוד דהיינו, שם עצמו כרשות המחוקקת והשופטת כאחת (במונחי הדמוקרטיה נחשב הדבר לפשע מזעזע אמות הסיפין כנגד הציבור , המדינה והדמוקרטיה).  הוא לקח לעצמו החרות בשם "זכויות אדם ואזרח" שאף אחד לא הקנה לו להתערב בעניני מוסר, מדיניות, ביטחון, כלכלה וכדומה.  דהיינו, שוב בית המשפט העליון בפשטות וברגל גסה מחליף את תפקידה של הכנסת וממשלת ישראל כאחת וקובע כי הפירמידה השלטונית מתחילה בו ואילו שתי הרשויות האחרות, הלכה ולמעשה, כפופות לו. והשלישי והנורא מכל, בית המשפט העליון בפשטות בורש בבוז את חוקי הכנסת ושופט בהתאם למערכת ערכים משלו אשר לא הוסמך להם והנוגד את רצון וטובת האומה.

בכך יצר בית המשפט העליון מצב בלתי אפשרי של משילות.  שהרי כל האחריות על מכשלות וקילקולים נופלת על כיתפי הכנסת והממשלה מאחר שהללו נימצאים תחת ביקורת ציבורית מתמדת, בעוד בית המשפט העליון המתערב בעבודתם ומשנה החלטותיהם, אינו נושא בכל אחריות או בפיקוח ציבורי ולו גם כקוצו של יוד.   מאחר שנטל שלא כדין וחוק סמכויות וזכות המילה האחרונה בנושאים שאין לאנשיו-שופטי העליון- מושג ירוק בם למעלה מלכל אזרח החסר השכלה משפטית.  דהיינו, בית המשפט פוסק באורח סופי שאינו ניתן לערעור ודיון ציבורי הכרחי בנושאים הרי גורל ועולם באורח אווילי, מטופש וחסר דעה.  אין באמור כאן לרמוז על חוסר כשירות שופטי בית המשפט העליון מהפן המשפטי גרידא,  זה הפן שאמורים להיות מושכלים ומשכילים בו ואכן כאלו הם.

בכך גם הופך בית המשפט העליון גם לממליך המלכים במדינת ישראל.  אם לרצונו הרי יתיר הרסן השיפוטי עבור ממשלה התואמת את האג'נדה הפוליטית שלו ובכך יאותת לציבור כי ממשלה זו מקובלת עליו.  ואם לרצונו, יערים תילי-תילים של מכשלות שיפוטיות ויקעקע החלטות ממשלה חיוניות כנגד אותה הממשלה אשר אידאולוגית אינה תואמת האג'נדה הטבועה בו ובכך מאותת לציבור כי ממשלה זו אינה מקובלת עליו, הינה כישלונית ומוטב להחליפה.

זאת אף זאת, כנסת ישראל עומדת לבחירה דמוקרטית מדי ארבע שנים (ולעיתים אף פחות) ועומדת לביקורת ציבורית שוטפת מדי יום ביומו באמצעות מערכות התקשורת וחובתם לחשוף מעשיהם והתנהלותם לאור השמש המחטא וכך נישמר עקרון האיזון והבלמים כלפי ניבחרי הציבור. לעומתם, חברי בית המשפט העליון – 15 במספר – בוחרים ומשכפלים עצמם מתוך עצמם, על ידי עצמם ואינם עומדים לביקורת, הם מעל כל ביקורת ואין עליהם מורא הציבור, שפיטתם וסיבותיה חסויות ברגיל והציבור אינו יודע דבר באשר למניעים שהובילו לפסק/גזר דין זה או אחר וכך אין לגביהם מעצורים ואיזונים זולת אלו שהם עצמם השיתו לכאורה על עצמם (אשר המאמין).  דהיינו, את התנהלות בית המשפט העליון ניתן לסכם במשפט: "כוח משחית, כוח אבסולוטי משחית באורח אבסולוטי". ואכן לא לחינם נחשבים השופטים העליונים כספונים במגדל שן משפטי, רחוקים שנות אור מהציבור אותו אמורים הם לשפוט ולא בכדי שואף אמון הציבור בהם לעבר תחתית החבית.

אם הקורא עדיין לא השיג להיכן חותר המאמר הרי שכעת הזמן להבהיר זאת.  על קצה המזלג נאמר כי חסרונו של גוף עליון, "אובייקטיבי באורח קיצוני", מוסד בוררות במהותו וכפוי לפי חוק אשר יפקח על שלושת הרשויות וינטר בארח קבוע, מדי יום, חודש ושנה את האיזון הקיים בין שלושת הרשויות.  גוף זה יקבל מעמד חוקי משפטי ביצועי, ימליץ בפני כנסת ישראל על השינויים הנידרשים במדה ואי-מי מהרשויות חרג מסמכותו וניתץ את האיזון המתחייב לעומת שתי הרשויות האחרות.  המלצות גוף זה תיצורנה תהליך אשר בסיומו ועם תמיכה מסיבית מצד חברי הכנסת, תושב הרשות הסוררת למקומה אם בטוב ואם ברע.

קיימים דיבורים רבים אודות הצורך בבית דין לחוקה במדינת ישראל ואכן אין ספק כי חסרונו של מוסד מעין זה מורגש וחיוני להקימו.  אלא שבכך אין די.

אנו מכוונים להקמת מוסד גג כולל יותר אך מעמיק יותר, "המוסד לדמוקרטיה" (שם זמני), של מדינת ישראל אשר חלקו יהווה אותו גוף מנטר תהליכי הדמוקרטיה ואיזונה בין הרשויות וחלקו השני יהווה בית המשפט לחוקה אשר יעשה שימוש במסקנות שיופקו על ידי הגוף המנטר ויתן להן תוקף חוקי וחוקתי בהתאם לצורך.

הגוף המנטר, הבה ונשווה אותו למוסך מורשה לרכב המבצע לרכב הלקוח בדיקה תקופתית מחייבת, יכלול נציגי משפט, אקדמיה, פוליטקה, ציבור (שאינו קשור ישירות לפוליטיקה), נציגי שלושת הרשויות וחוצה להן.  "המוסד לדמוקרטיה" המוצע יכלול מעבדות מחקר וחקירה המעסיק מדענים למדעי השלטון וחוקרים מקצועים אשר יביאו נתונים מוסמכים כלפי הגוף המרכזי של "המוסד לדמוקרטיה" אשר מטלתו תהיה לקבוע מדי רבעון שנתי את מצב האיזון, הבלמים ותקינותם באשר לשלושת הרשויות.  כמו כן ימליץ "המוסד לדמוקרטיה" בפני כנסת ישראל אודות המהלכים עליה לנקוט בהם במדה וניתגלו בקיעים באיזון שבין הרשויות.

ניטורו של "המוסד לדמוקרטיה" לא יהיה קשיח לחלוטין וגמישות מסוימת תותר לעבודתו.  למשל, במצב מלחמה, כאשר סמכויות יתר המוענקות לרשות המבצעת הינן מחויבות המציאות המלחמתית הקיומית, הרי "מדד האיזון והבלמים" ישונה בהתאם לקריטריונים מוסכמים על מנת לאפשר פעולה חופשית ומוצלחת יותר כלפי האויב.  כמובן שהשינוי יהיה מוגבל בזמן והאיזון המושלם ישוב למלוך בכיפה עם תום מצב החרום.

וכך, במאמץ מתוזמר של שינוי שיטת הממשל מחד (אשר מאמר זה לא יעסוק בה מפאת קוצר היריעה), ובמקביל, חזרה לשפיות באשר למערכת הבלמים והאיזונים בממשל הישראלי מאידך-גוסא, כמתואר לעיל, קיים בכך סיכוי סביר לשינוי מהותי ביכולת המשילות של ממשלות ישראל והגופים המקבילים לה, הרשויות המחוקקת והשופטת.

תיקון נושא המשילות בישראל יקרין לחיוב על כל שיטחי חיינו, הכלכלים, החברתים, התרבוצים והקיומים.

אהרון רול

נכתב על ידי:  עו"ד רוני אלוני-סדובניק

בקרוב שוב נלך לקלפיות, ויום אחרי הבחירות שוב נרגיש שאכלנו אותה. כבר שישים שנה אנחנו נופלים בפח הזה של הפוליטיקאים, כל פעם הם מתייצבים בפנינו ומציגים כל אחד את הצעתו הייחודית, אנו מתלבטים בניהם ולבסוף נותנים את קולנו האחד, היקר, מתוך אמונה שהפעם הם יעמדו בהבטחותיהם או לפחות ינסו.  אבל כמו במעגל קסמים, יום אחרי הבחירות הם שוכחים הכל, במקרה הטוב הם לא מקיימים את מצעם ובמקרה הגרוע כפי שקורה בשנים האחרונות יותר מדי, הם עושים בדיוק את ההיפך ממה שהתחייבו לו. האם לא הגיעה העת לתבוע מהנבחרים לקיים את "החוזה" שכרתו איתנו?

מערכת היחסים של הבוחרים עם הנבחרים הולכת ומאבדת מתומתה. מושגים כמו "גניבת שלטון" או "אין לו מנדט", "פתק לבן" או "הצבעת מחאה" מככבות בלקסיקון ומעלות את הצורך לבחון מחדש את הגדרת מערכת היחסים בין המציע וניצע.

יש הטוענים כי מצע הבחירות של מפלגה והעומד בראשה, אינם באמת מחייבים וכי הבטחות בחירות נועדו מראש להיות מופרות ביום שאחרי, כמו פרסומת שהיא עניין שיווקי, האמנם?. רבים גורסים כי אין "חוזה" בין הנבחרים לבין הבוחרים במובן של דיני החוזים, זאת משום שהמצע של מפלגה הוא בבחינת תכנית פעולה שעשויה להתממש ועשויה גם שלא להתממש והדבר תלוי בשורה של משתנים שאינם תמיד תלויים בנבחרים עצמם, ויש מצביעים כמוני, שרואים במצע "זיכרון דברים" המשתכלל לכדי חוזה ברגע הקיבול, כשאני שמה את הפתק בקלפי.

השיטה מאפשרת לבוחרים שהתאכזבו מאי-מימוש הבטחות הנבחר  שלא לשוב ולהצביע לו במערכת הבחירות שלאחר מכן. מאידך, כמו שאמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק "הכול שפיט", ואם כך, האם לא הגיע העת לבחון מחדש את יחסי הנבחר והבוחר באספקלריה של דיני החוזים?

המדינה המייצגת את האזרחים מפרסמת "מכרז" לניהול המדינה, זוהי בעצם הזמנה להציע הצעות. המציעים מתבקשים להגיש הצעותיהם לוועדת הבחירות המתפקדת כועדת מכרזים ובודקת האם הם עומדים בדרישות הסף. כל קבוצת מציעים מגישה לוועדה ולציבור את מצעה שהוא בגדר הצעה, הכוללת התחייבויות לעשות מעשים מסוימים בתחומים מוגדרים ומאידך התחייבות לא לעשות מעשים אחרים.

אקט הקיבול נעשה כשהאזרחים בוחרים את המציע שהצעתו הטובה ביותר בעיניהם, יש בבחירה זו מסוימות והיא נמדדת ככזו על ידי הניצעים. לשיטתנו, הפתק המסוים אותו משלשל הבוחר לתוך הקלפי (תיבת ההצעות) עונה אפילו על דרישת הכתב שכידוע אינה הכרחית בדיני חוזים. הפרת ההתחייבות שהוצגה במצעו של "המציע הזוכה" נתפשת על ידנו כחוסר תום לב בניהול המו"מ וכהפרת הסכם, במקרה כזה אנו נוטים למחות מול הזכיין: "אין לך מנדט",  וקוראים לו ללכת לבחירות חדשות.

חובת הציות שלנו לחוקי המדינה מתקיימת מכוח הסכמתנו למסירת הניהול לזוכה ובכפוף לעמידתו בחוזה שנכרת בינינו בבחירות, ומשלא עמד בחוזה, הרי גם האזרחים לא מחויבים לקיים חלקם. הוגה הדעות הובס מגדיר זאת כחוק הטבעי השלישי לפיו "הכורת אמנה חייב לקיימה" ומשנכרתה אמנה, הפרתה היא בגדר אי-צדק, ממש כמו בהפרת חוזה. הובס מדגיש שה"רוב" הוא המכונן מלכתחילה את הריבון וחובת הציות שלנו לריבון נובעת מבחירתנו בהצעתו המסוימת.

מהותו של הנציג הריבוני בשיטה הנוהגת בישראל נקבעת בהכרעת הרוב בהליך בחירות דמוקרטי-אם ריבון נבחר ע"י הרוב מכיוון שהבטיח X ובהיותו ריבון מתכחש לחלוטין להתחייבותו זו, הוא גורם להתפוררות הקהילה. מדען המדינה הובס השתמש במונח – IN FORO INTERNO כלומר בית דין של המצפון, וכשיש קונפליקט בין המצפון לחוק ניתן להפר את החוק.

מאידך במקרה שלנו לא מדובר במצפונו של פרט יחיד אלא בפלח נכבד של האוכלוסייה הבוחרת ומכאן שבתחרות שבין כמה מציעים, לא דנים במצפון של היחיד אלא בשאלת הפרת החוזה שבין הקבוצה לנבחר. הפרה של ההבטחה לבוחר הינה בלתי נסבלת ומהווה פעולה שאיננה לגיטימית ממש כמו הפרת חוזה.

התחזית נכתבה על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

לפניכם שבוע שמח שכולו חגיגה. קשר ידידותי יתחזק. אתם מלאים בהומור סוחף המתקבל באהדה בקרב משפחה וחברים. מכתב או מסר טלפוני יבשר לכם על קידום בעבודה או על משרה חדשה ומעניינת. קשרים ישנים וטובים יסבו לכם נחת. התחום הרומנטי קצת תקוע, אבל אתם בכול זאת אופטימיים. הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב שטחי החיים.

שור

החרדות מפני המחר נעלמים מדרככם, בימים הקרובים. אלו שנהגו להחמיא לכם ישובו ללחוש לכם מחמאות. הבוסים יפרגנו לפועלכם ויבשרו על קידומכם הקרוב. תכניות מגירה בנוגע לכספים מבשילים והולכים. המישור הרומנטי יוצא מהתקיעות הזמנית ועקב כך אתם מגלים, שהכול לא כול כך גרוע …כפי שחשבתם. תחושו שאתם פנויים רגשית להתחייב, גם אם הצד השני יהסס להיפתח אליכם.

תאומים

אתם שואפים לצאת וליהנות ולאתגר את עצמכם. אינכם מסוגלים לסיים דברים כראוי. אתם זקוקים לפסק זמן מדברים רוטיניים ומרגיזים. צאו מקום ירוק. פשוט אל תבצעו אקט רומנטי בכוח, במידה ותנהגו על פי עצה זו, הכול יסתדר. במישור העבודה או העסקי: מומלץ לנסות ולברר מה מפריע לכם להתמודד ולהכין תוכנית היחלצות מהמבוך בו אתם שרויים.

סרטן

השבוע אתם שואפים להתחלק עם כל מי שרק תיפגשו בדרככם. עקב כך תזכו למחמאות ולחיבה. לפנויים: ידידות חדשה תירקם במסגרת כלשהי. השתדלו שלא לחנוק את בן/ת הזוג מאהבה ומעזרה מוגזמת. הצעת עבודה אחרת או סיכוי לקידום במקום הנוכחי. אתם מבולבלים במישור הרומנטי. הפגינו ביטחון בעצמכם ומובטח לכם כי בסופו של דבר תנחלו הצלחה.

אריה

אתם מלאים באנרגיות חיוביות. התחום החברתי יעלה ויפרח. האופטימיות ממלאה את ליבכם באנרגיות של עשייה. הזמן להתחיל לטפל בנושאים חדשים. בבית אתם מקבלים מנת אהבה שלא ידעתם כמותה. בשורה חיובית בתחום הבין- זוגי, מחכה לכם מעבר לקו. הנשואים ירגישו שהם רוצים לדבר עם הצד השני ולעמוד על שלהם. התקועים בקשר רומנטי, זה הזמן לפנות לייעוץ.

בתולה

ימים שמחים ומלאי אור לפניכם. תפגשו מישהו שהבטיח לכם עזרה כספית, או אחרת. הפנויים: בסוף השבוע תחושו בבלבול מה, כדאי יהיה לכם לצאת לבילוי. תמצאו שתיהנו מאוד בחברת אלה שתהיו בחברתם. הנשואים שבכם: אתם כועסים על התנהלות בן/ת הזוג ביחס לנושא הכספים והפתיחות. הפתעה חיובית בהקשרים של משפחה ותמיכה חיצונית אחרת. בריאותכם הפיזית איתנה.

מאזניים

אתם מסבירים את עצמכם היטב. למתאמצים מאוד: הלימודים יחזרו למסלולם היותר מוצלח. מבחן כלשהו יעבור בהצלחה. היחס הסביבתי כלפיכם ישתפר, זאת ולאחר החודש המלחיץ שחוויתם. נושא הכספים תקוע, אבל יהיה בסדר- החזיקו בעבודה כלשהי על מנת לחכות לקידום האמיתי. לתקועים בקשר אסור או סודי, כדאי לפנות לייעוץ אישי על מנת לברר סופית הכין הם עומדים.

עקרב

היכולת לשלב בין הדמיון ולכישרון ההמצאה יבלוט בכם. תושייה בעבודה תרשים את הממונים עליכם. כושר הריכוז שלכם במיטבו. דמות מן העבר תאותת לכם על רצונה לחדש קשרים. לנשואים: לבטים בתחום הרגשי בבית, לצד הפיתויים מבחוץ. חשדות הדדיים וכאובים, מעבירים אתכם על דעתכם. זה הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב תחומי החיים. בריאותכם הפיזית איתנה.

קשת

שבוע ספונטאני וחיובי מצפה לכם. לפנויים שבכם: התחלה חדשה בתחום הרומנטי. הסבל שנגרם לכם מבני המין השני יבוא אל קיצו. לכם הנשואים- תיהנו מיחס מתחשב והוגן, נצלו זאת על מנת לשפר את הזוגיות ואל תיקחו זאת כדבר המובן מאילו. תזוזה חיובית במישור הכלכלי תעורר בכם את התקווה. שמחת החיים אוחזת באלה שוויתרו על האגו השלילי .

גדי

המכשולים הרגשיים והאנרגטיים נעלמים מדרככם. החלטות חשובות בתחומים שונים נלקחות באופן החיובי. קנייה או מכירה של נכס חשוב באמצע השבוע. מישהו קרוב יבוא לעזרה בתחום הפרוצדוראלי או המנהלי. מי שנותר לבד, למרות מצב הכוכבי הטוב, חייב לפנות לייעוץ אישי, לשם התייעלות ולהסרת המחסומים.

דלי

השבוע אתם מעוניינים בחברה ותתקשו להישאר לבד. פשוט תחושו במלנכוליה זמנית ובלתי מוסברת. בוודאי תשמחו לדעת שבקרוב קשרים חדשים וישנים יאותתו באופן החיובי, טוב יהיה באם תנסו להתחבר לכך. בסוף השבוע הקרוב תמצאו את הסימן החיובי ביחס לבן/ת הזוג. הנשואים ירצו להתאחד שוב באותה הסכמה שליכדה אותם בעבר. הזמן להיפתח ביחס לזיכרונות העבר וכאביו.

דגים

בקרוב תקבלו רמז חיובי בדבר הבעיה הכלכלית נפלה עליכם כרעם ביום בהיר. יתברר כי הגעתם לסופה של תקופת חרדות חסרת ביסוס. הביטחון יחזור אליכם ברוב מישורי החיים. בתחום התעסוקתי תחושו שהזמן הגיע לגבש הכרעה, באם להישאר או לעזוב לתמיד. תיהנו מאהבה יתרה מכוון הגיל הרך, עובדה שתפצה על התחום הרומנטי המעורפל. בריאותכם הכללית איתנה.