Global News by Alex Levin

נכתב על ידי: גרשון אקשטיין

הכותרות הראשיות על "קרב אוויר" (בכותרות ראשיות) על המתח בצמרת המדינה בין הקברניטים המחזיקים בהגה המדינה והם ,ראש הממשלה,בנימין נתניהו,שר הביטחון,אהוד ברק והרמטכ"ל, בני גנץ בדבר מי יהיה מפקד חיל האוויר הבא, האם אלוף,יהונתן לוקר,או אלוף  תמיר אשל,כאשר פורסם כי בנימין נתניהו, מעוניין לכפות באמצעות שר הביטחון את מינוי האלוף יוחנן לוקר,אולם הרמטכ"ל גנץ תומך במינוי האלוף אמיר אשל ואומר שאסור לבחור קצינים בניגוד לדעת הרמטכ"ל

אנו האזרחים מן השורה קטנותנו מלקבוע עמדה מי מתאים שניהם להיות מפקד חיל האוויר הבא,אך ללא ספק זה אחד המינויים החשובים במערך הביטחון, אך מפריע שמזכיר צבאי מוכשר ככל שיהיה,עצם זאת שהוא סמוך לאוזנו של ראש הממשלה, יקנה לו עדיפות במינוי התפקיד הנכסף.,

לכן אציע כך.

א.תפקיד מזכיר צבאי לראש הממשלה צריך להיות תפקידו האחרון של הקצין בצה"ל,ובלי כול אופק קידום,ומסיבות ברורות.

   ודרגתו מספיק שתהיה תא"ל בלבד.

ב.גם תפקיד של מזכיר צבאי לראש לשר הביטחון צריך להיות תפקידו האחרון בצה"ל, גם מסיבות ברורות,ודרגתו מספיק שתהיה אל"מ.

ג.רק במקרים שראש הממשלה הוא גם שר הביטחון, ראוי שהמזכיר הצבאי יהיה בדרגת אלוף ולו רק בגלל הצורך באוטוריטה.

לו כך היו פני הדברים, אני משוכנע שלא היה מתרחש הקרב על חיל האוויר.

גרשון אקשטיין,רעננה

גרשון אקשטיין

אין תגובות »
קטגוריות: גרשון אקשטיין, דעות, כללי, שווה קריאה

נכתב על ידי: אהרון רול

דומה וכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים. נושא "הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בנינו להציגו.

דומה וכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים.  נושא "הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בנינו להציגו.  אכן הדרת נשים היא פסולה בעקרון ובמקרים מסוימים כרוכה בכך כפיה דתית, אך כפיה על אנשים דתיים שילוב נשים לעומתי בקהילותיהם באופן הנוגד אמונתם הינה כפיה חילונית אף היא.

יותר ויותר נשים חרדיות (למעט מספר זניח של חרדיות-מחמד המועלות בתרועת חצוצרות בתקשורת כמשל ודוגמא שלהפך), יוצאות לקידמת הבמה ומכריזות בראש חוצות  ובנפש חפצה כי הפרדה בין נשים לגברים, אותו המונח אותו אנו מיחסים בשגגה ל"הדרת נשים", הינו אורח חיים המקובל עליהן ורצוי להן.  הן אינן מעונינות לשנות את ההפרדה בין נשים לגברים בתחומים המקובלים על העדה החרדית ודבקות בכך, למצער כגברים עצמם.  לעיתים תתקבל הרושם כי יותר מאשר "העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק" דהיינו, יותר מאשר הגברים החרדים חפצים בהפרדה, חרדות הנשים החרדיות לקיום ההפרדה.

עלינו לבדל המונח "הפרדה בין נשים לגברים" לבין המונח השגוי במקרה זה "הדרת נשים".  בקהילות חרדיות קיימת הפרדה מרצון, בשטחי ענין מוסכמים, מנותבת אמונה דתית לגיטימית בין נשים לגברים מטעמי מוסר, צניעות, כבוד הדדי ודת ובמדה ושני המינים מעונינים בה, הרי שאין בתופעה זו כל פסול, זו זכותם הלגיטימית הבילתי ניתנת לעירעור.

היכן קיים הפסול?  הוא קיים באזורי החיכוך, במקום אשר בו קבוצה חרדית או פרטים ממנה כופה על קבוצה חילונית את אורחות חייה (וקיימות דוגמאות גם שלהפך).  כאמור זו הינה כפיה דתית ואל לנו להרשותה ויהי מה.

מאידך גיסא, אל לנו לתחוב אפינו היכן שאינו מקומו דהיינו, זכותם של אנשים לחיות חייהם בהתאם לאמונתם הדתית ומנהגיהם כחפץ לבבם ועלינו לכבד זאת.  במדה ולא נכבד את אמונתו ומנהגיו של האחר יהפוך הדבר לבומרנג כנגד כל חברתנו.  יגיע היום כי גם זכויותינו הבסיסיות כחילונים לא יכובדו בהישתנה האקלים החברתי והפוליטי בעתיד.

כלל גדול הוא בדמוקרטיה, "חיה ותן לחיות" ובהמשך לו, היכן שקיימת התנגשות בין זכויות צודקות הרי שמופעל עקרון המידתיות האובייקטיבית וכך על כל צד לוותר במדת מה תוך ששני הצדדים מגיעים לעמק השווה.

תרועות המלחמה המחוצרצות על ידי גושי שמאל קיצוני ופטרוניהם בתקשורת (בצרוף "התקינונים הפוליטים" הרגילים מהמחנה הנגדי), אינן באות להשכין שלום, הן באות ובכוונת מכוון ללבות את אש השנאה והמלחמה בין מחנות חובבי ציון למקעקעי ציון.

ואמנם עובדתית, אך חלק קיצוני זניח בלבד ביהדות הדתית תומך בהדרת נשים (דהיינו, בכפיית ההפרדה בין נשים לגברים) ואילו הרוב המכריע במגזר מתנגד להדרת נשים, אך מחייב בהתאם לאמונת כל הפרטים בו הפרדה בין נשים לגברים בהסכמת שני הצדדים (ואין כאמור כלל פסול בכך).  אך המסע המתוזמר והשיקרי, באשר מבוסס הוא על חצאי אמיתות בלבד הגרועות משקר בוטה, כנגד המגזר הדתי אינו מציין עובדות אלו בכוונת מכוון ומטיל כתם אפל ומבזה כנגד כל-כלל המגזר הדתי-חרדי למען השג השגים פוליטים, אנטי-יהודים תוך הפעלת מסע כפיה מתוזמר, זו הכפיה החילונית הלכה ולמעשה, על המגזר הדתי.

המחאה החברתית שגוועה בתצורתה האוהלית, בלא שתשיג את מטרתה להפיל את ממשלת הימין המכהנת דחפה מוחות יצירתים ממחנה השמאל הרדיקלי ובעיקר בתקשורת להיטפל לדבר הבא והוא מנטרת "הדרת נשים".  דהיינו, נילקח נושא חשוב לכשעצמו (הדרת נשים כפייתית, פסולה), המשמש כפלטפורמה נכלולית להשגת יתרונות אשר אין להם דבר עם "הדרת נשים".  למי אשר ייזכר בצורה ובאופן בה "המחאה החברתית" אשר כוונה מלמפרע וללא כל ספק למטרת הפלת ממשלת הימין בעודה עושה שימוש נכלולי ורוכבת על כתפי אנשים הנמצאים במצוקות אמיתיות ממגזרים נקודתיים בנינו, ימצא מקבילה מושלמת במסע האנטי דתי המסתחרר כעת.  "זו אותה הגברת בשינוי אדרת".

האם אי מי עצר לרגע לחשוב מדוע דווקא כעת יצא השד האנטי דתי מהבקבוק?  הרי הפרדה והדרת נשים (כאמור, להבדיל מהפרדת המינים בהסכמה, הלגיטימית), קיימת עשורים רבים במדינת ישראל ולמעט קולות מחאה רפים לא הגיע הנושא לכלל זעקה.  הזעקה המועצמת ומסוחררת באורח בילתי מידתי על ידי חלקים שוטמי יהודים בעיקר בתקשורת המוכוונת אירגונים חוץ פרלמנטרים, ממומני ומתועלי "הקרן לישראל חדשה", קמה כעת משום שהעיתוי הפך נאות עקב כישלון ניסיונות רבים אחרים להפיל את הממשלה המכהנת באורח בלתי דמוקרטי.

החרדים הינם טרף קל לאופורטוניסטים שוטמי יהדות וציונות.  המגזר החרדי הוא חסר קול ופנים, אין לחרדים כל דריסת רגל בתקשורת הכתובה והמשודרת הן משום שהללו נירתעים ממנה (ובצדק מבחינתם) והן משום שבלאו הכי הינם סובלים מאז קום המדינה מ'הדרת הדת' בתקשורת ולא היו מקבלים בדל של דריסת רגל שם מפאת שינאת יהודים המעוותת מוחות תקשורתים.  ולכן ניבחר המסע הסחרירי הנוכחי, בבחינת "הכה ביהודי והצל את המתיוונים".  כל שהיה נחוץ היה תואנה כלשהי, ארוע "הדרת נשים" אי שם וכאלו כאמור הינם רבים מאז שנים רבות והרי הוא הגפרור שהצית הלהבה.

בנוסף, קל לשכנע חילונים השטופים בדעות קדומות "אירופיות" אנטי-יהודיות לשטום חרדים מאחר שחילונים רבים סובלים מבורות קשה בכל האמור ליהודים וליהדות, אינם מצויים כלל בהוויה הדתית-חרדית והללו ממילא ניתפשים בעיני רוחם, גם בימי שמש נטולי עבים ושמים כחולים, כדבר מוזר, שחור ומפחיד. נחוצה דחיפה תקשורתית זעירה יחסית על מנת להשלים את שטיפת המוח הקבועה כנגד המגזר לרמה של הסתה היסטריה ציבורית נוגדת המגזר הדתי כדוגמת זו המתחוללת כעת. 

בכך קוטפת התקשורת שוטמת ההתישבות ביו"ש וממשלת הימין המכהנת "מספר ציפורים באיבחה אחת".  העצמת הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של המגזר הדתי-חרדי בקרב החילונים אשר מאליו מחזקת את עמדת השמאל הקיצוני ומחלישה את מעמדם של חובבי-ציון וזאת הרי התוצאה לה מיחלים נכלולי התקשורת מזה זמן רב.

המסע האנטי-דתי,  מביא דיווידנד נוסף לשוטמי היהדות והיא יצירת סדקים אנושים בקרב הקואליציה הימנית אך יותר מכל, הסחריר האנטי-דתי הנוכחי מאפשר לשקם (לטעמם) את השמאל הנימצא כמותית וערכית מזה עשור בצלילה אנכית לתהום.  בהעצמת המסע הזה (כך מיחלים לוליני התקשורת), יעביר השמאל חילונים רבים, נילושי ומסוחררי מוח ופופוליזם, אשר אינם מתעכבים על "קטנות" כעניני מהות, לחוש שנאה לחרדים ובכך באורח טיבעי לעבור למחנה השמאלני אשר הקצין לעבר הקיר משמאל, המהווה מקדמת דנא קן חם לשוטמי הדתיים והחרדים.

תוצר לוואי מ"מסע השינאה האורווליאני" היומי כנגד המגזר החרדי הוא ניסיונה של התקשורת לשקם עצמה כלגיטימית לאחר שני עשורים בהם שקעה אמינותם של העיתונאים ליוון המצולות ובדין.  התקשורת מנסה כאמור להוביל הסחריר הציבורי האנטי דתי ובכך גם להאדיר את ערכה בעיני מוחות נילושים פשטנים בציבור החילוני להאמין כי לבסוף היתה לה עדנה.

יישוב המחלוקת הינו פשוט אך נחרץ. 

במקום בו מתגוררים חרדים המפעילים הפרדה בין נשים לגברים מרצונם החופשי של שני הצדדים וסיבותיהם הלגיטימיות עמם, הרי שאל לחילונים להתערב בכך מחשש לכפיה חילונית על אמונה דתית לגיטימית.

באותם שכונות חילוניות בהן דורשות הנשים הסרת ההפרדה באשר רואות בה הדרתן מסיבותיהן שלהן וכולן לגיטימיות, הרי שאל למגזר החרדי לכפות מנהגיו על החילונים באשר זו הינה כפיה דתית לאשורה.

כמובן כי נידרשת הפעלת שכל ישר, כבכל נושא.  אם תקום אשה או מספר נשים בתוככי שכונה חרדית הומוגנית ותדרוש חיסול ההפרדה בין נשים לגברים בתואנה של "הדרת נשים" הרי שיש לראות בכך ניסיון כפיה על ציבור של גברים ונשים דתי-הומוגני ונסיון הכפיה הלזה כמובן פסול.  תתכבד האשה ותעקור לשכונה חילונית.  וההפך גם הוא הנכון.  אל לו לגבר או קבוצת גברים חרדים המתגורר בשכונה חילונית לנסות לכפות בכוח את מנהגיהם על שכניהם.  יתכבדו הללו ויעקורו לשכונה חרדית.

באותם המקרים אשר אינם מגיעים לכדי הבנה (באותן שכונות המעורבות באופן בילתי אפשרית ליישוב לכאורה), יש להגיע לאמצעי תיווך וגישור המוסכמים וקובעים על שני הצדדים בין הקהילות הניצות, אך משהיגיעו מים עד נפש, אין להוציא מהחשבון מעבר אוכלוסיות שלמות למקומות האוהדים מנהגיהם (ניקרא גם "הפרדת כוחות").  אל לצדדים להגיע  לבית המשפט באשר הללו במרבית המקרים מנותקים מהנעשה בחברה או חמור מכך, נוטים בבירור לצד החילוני בלבד דהיינו, אינם מתווכים הוגנים.  מה עוד כי מרבית הפסיקות המשפטיות בעניני חברה ומדינה, מפאת הבנה עלובה של השופטים בהן, גורמות נזק רב למרקם החברתי הישראלי גם אם (לעיתים) כוונת השופטים טובה.

התנגחות ראש בראש לא תטיב עם איש ולא עם מגזרים, הדברים חייבים להיות מיושבים בדרכי נועם ובגישה חינוכית חיובית, אל לנו לשחק לידי הקיצונים משני הצדדים.  הידברות והגעה לעמק השווה, הפעלת תוכניות חינוך (לא אינדוקטרינציה, חינוך כהילכתו), לשני הצדדים דהיינו, חינוך לחילונים להבנה עמוקה יותר של המניעים המביאים גברים ונשים מהמגזר החרדי להעדיף מרצון ואמונה את הפרדת המינים מטעמי צניעות, מוסר ודת.

ומהצד השני חינוך תוך הדברות והבנה של המגזרים החרדים  והדתים לרצונותיהם ומאוויהם של אנשי המגזר החילוני (ווודאי כי הרוב החילוני אינו שוטם יהדות ואינו מתיוון אלא אך לוקה בבורות באשר לדת היהודית), על מנת שיוכלו להבין ולכבד את הצד השני כראוי כפי שדורשים כבוד והבנה לעצמם מטעמי דת.  ראוי היה כי ציבורים חרדים יצאו נגד תהליך ההקצנה העובר על חלקים במגזר ויחזירום לשפיות בהדברות פנימית, תוך תהליכי תיקון חיובים פנימים למגזר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו טעה בנושא זה בהכרזותיו החד צדדיות בישיבת הממשלה מיום 25 דצמבר 2011 .  הוא טעה בכך שהתיחס בחיוב אך לזכויות המגזר החילוני בעודו מדיר, נימנע מהאיזון המתבקש ואינו מתיחס כלל לזכויות המגזר החרדי.  בכך שנתניהו התעלם מההסתה הארסית המתוזמנת וההיסטרית כלפי המגזר הדתי הפך הוא עצמו כתומך בהסתה המגזרית החד צדדית הזו דהיינו, הפך עצמו כנציג ממשלה בילתי רלוונטי בעיני ציבור העולה על מליון נפש ויותר במדינת ישראל. 

נתניהו שכח משום מה (ואפשר כי אך תקינות פוליטית מעורבת כאן), כי הינו ראש ממשלת ישראל כולה ולא אך ראש ממשלתו של מגזר אחד בלבד בה.  ניצרכים אנו למבוגר אחראי אשר יתעלה מעל שיקולים כיתתיים-מגזריים ויראה את כלל החברה הישראלית תוך שיקול מערכתי כולל, על כלל גווניה ומגזריה ויקרב מגזרים ניצים האחד לשני לתועלת כולנו.  אל לו למבוגר האחראי לשחק לידי פלחים זניחים בחברה מהשמאל הרדיקלי מצד אחד והחרדים הקיצונים הפנאטים מצד שני, אשר ענינם הוא לפלג את העם, להביאנו אל סיפה של מלחמת אזרחים ולקצור מהפירות המורעלים, המרעילים את כולנו יתרונות פוליטים צרים על גב הציבור כולנו.

והערה מיוחדת לציבור הדתי-חרדי חובב ציון באשר הוא מאורגן ומגובש יחסית יותר מזה החילוני.  ישראל נמצאת במצב לא נוח בלשון המעטה באשר למקומה הגאו-פוליטי והבטחוני במזרח התיכון לעת הזו.  כפי ש"פיקוח נפש דוחה שבת", כך גם מצבנו הקיומי הרעוע והבילתי וודאי כיום מחייב דחיית ההתנצחות והעמקת ההקצנה באשר להפרדת נשים וגברים או אף נושאים חשובים אחרים, אפילו תורנים-מהותיים בעלי פוטנציאל ל"שניות במחלוקת".  מוטב לעת הזו ולפרק זמן לא ידוע להניח לנושא ולשמור על המצב שהיה קיים עד עתה.  ולכשירגיע, לכש"ימות הפריץ או כלבו", לחזור ולעיין בנושא אשר אפשר כי יייותר מכל וכל עדי אז.  אחדות העם בעיתות צרה ומצוקה לשם קיום האומה גם היא "דוחה שבת".

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי

נכתב על ידי: אליקים העצני

חוגים בשמאל דרשו לפסול את מינויו של השופט סולברג לשופט ביה"מש העליון בגלל היותו כביכול עבריין על החוק הבינלאומי, האוסר עליו להתגורר בשטח כבוש. השופט סולברג הוא תושב גוש עציון, כלומר "מתנחל".

על מה נסמך הטיעון הזה, כמו גם הנזיפות שנזפו צרפת, בריטניה ואר'הב בממשלת ישראל על בניית 312 יחידות דיור בשכונות הירושלמיות הר-חומה ופסגת זאב? מדוע הבנייה ביהודה ושומרון, ובראש וראשונה בירושלים, נחשבת אצלם "התנחלות בלתי חוקית"? כל הגינויים הללו מתנקזים מתוך תת-סעיף אחד באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, סעיף 49(6) האומר : "הכוח הכובש לא יגרש או יעביר חלקים מן האוכלוסייה האזרחית שלו אל תוך השטח הכבוש."

כמה תמיהות מזדקרות לעין מיד: בישראל שום ממשלה מעולם לא גרשה או העבירה אזרחים ישראלים לירושלים המזרחית  או ליש"ע. לא יתכן, שהאמריקנים, הבריטים והצרפתים אינם יודעים שההתנחלות הינה מראשיתה תנועה עממית-ספונטאנית שבאה מלמטה, אשר פעמים רבות אף כפתה את עצמה על ממשלות, ולא להיפך. 

הפירכה השנייה היא משפטית. מומחים בינלאומיים מפנים אל תזכיר-סיכום מטעם הצלב האדום – הארגון שכינס את הוועידה שחוקקה את "אמנת ג'נבה", והוא המקור המהימן ביותר לפרשנות הסעיף (6)49  – שזה לשונו:

"הכוונה היתה למנוע מכאן ולהבא את מה שעשו מעצמות מסוימות במלחמת העולם השנייה, שהעבירו חלקים מן האוכלוסייה שלהם לתוך שטחים כבושים"…

כלומר, זהו סעיף שמטרתו להטביע על פעולות מעין-נאציות חותם של עבירה בינלאומית. צריך הרבה עזות מצח כדי לייחס משהו מעין זה לממשלות בישראל.

זאת ועוד. החוקר והפרשן דורי גולד, במאמר משנת 2009, מוסר מפי מוריס אברם, שגריר ארה"ב למוסדות האו"מ בג'נבה ובעבר חבר הצוות האמריקני במשפטי נירנברג, אדם שהכיר היטב את "כוונת המחוקק" שמאחורי הסעיף 49(6), כי הסעיף הזה היה אמור להתייחס  להעברות בכפייה, ותו לא.

נוכח כל אלה נשאלת השאלה, מדוע ממשלת ישראל שותקת? מדוע, כשמוקיעים אותה כעבריינית בינלאומית, היא אינה עושה את מה שאחרון הנאשמים עושה – אומרת "לא אשם" ומוכיחה את צדקתה? והרי כל כך קל להוכיח זאת, כל כך חלש הוא ה-case של המגנים והמשמיצים! האם ממשלת ישראל, שנחשבת "ממשלה ימנית", אינה יודעת את הכלל "שתיקה כהודאה? או שמא יש כוונה מאחורי השתיקה הזאת? האם צריך להסיק ממנה התייחסות אל ירושלים ההיסטורית ואל יהודה, שומרון וחבל עזה כאלו באמת היו שטחים כבושים? אחד משרי הליכוד התבדח שיש לנו שני ראשי ממשלה, והשני הוא אהוד ברק. האם זו השפעתו של ברק על נתניהו, לוותר לאויב הערבי על טענת הזכות שלנו על לב מכורתנו ולהסתפק בטיעון העלוב ,הפחדני והמפסידני, שכל מה שאנחנו זכאים לו ביהודה ובשומרון הוא "ביטחון", כלומר – שלא יתקפו משם את מדינת-העמקים, ולצורך זה – "נוכחות צבאית" שם בכמה אתרים שולטים?

ואכן, זה המסר הכמעט-מפורש של נתניהו, בדורשו "נוכחות צבאית" על הירדן. שמכאן אתה למד, שכל מה שיש לנו מעבר לזה בבקעת הירדן, כל ההתיישבות האזרחית, הוא מועיד לו את גורלו של גוש קטיף. עם כוונה כזאת, מה הפלא שהוא אינו עונה ואינו מתייחס כלל, כשהאמריקנים, הבריטים והצרפתים זורקים לו שההתנחלות היהודית בירושלים וביהודה ושומרון היא "בלתי חוקית"? למה לו להגן על עמדה שבתודעתו הפנימית הוא כבר הפקיר ?

גם המרכיב השני  באמנת ג'נבה, היות השטח שאליו מועברת האוכלוסייה "כבוש", הוא חסר יסוד מפני שהשטח א י נ ו כבוש!

אדרבה – יאמרו נא, ממי כבשנו אותו? מן הירדנים והמצרים, שאין חולק שפלישתם התוקפנית ליש"ע בשנת 1948 היתה פשע בינלאומי, ששום זכות אינה יכולה לצמוח מתוכו? (ולא עוד, אלא שבשנת 1988 הירדנים ויתרו במפורש על כל טענת זכות לגבי יהודה ושומרון!). ולפני הירדנים היו פה הבריטים, שעזבו לאחר "שכיבו את החשמל" ולא השאירו אחריהם כל תביעה על הארץ. ולפניהם שלטו בא"י 400 שנה התורכים, שאחרי תבוסתם במלחמת העולם הראשונה חתמו בעיר לוזאן על הסכם של וויתור על האימפריה שלהם, כולל ארץ ישראל. ואולי כבשנו את יש"ע מידי העמים שהיו כאן לפני התורכים, שהיום אינם קיימים אלא במוזיאונים?

ושלא יעזו לטעון, שכבשנו את השטח מן "העם הפלסטיני", זה העם הסינתטי שבשנת 1922, כשהארץ נמסרה ע"י חבר הלאומים לבריטים, עוד לא ידע בכלל שהוא קיים, כלומר – טרם  המציא את עצמו!

אותה אמנת ג'נבה, שמשתמשים בה כמעין כתב אישום נגדנו, מסייגת בפירוש כי "האמנה הזאת יהיה לה תוקף במקרה של כיבוש, שלם או חלקי, של טריטוריה השייכת לצד מרומם מחותמי ההסכם." אין ספק, שלא הפולשים הירדנים ולא הפלסטינים יכלו להיות "צד מרומם" אשר כזה.

נותר לשאול: אם כן – אחרי שהבריטים עזבו את הארץ, מי נותר כבעל הזכות עליה?

יוג'ין רוסטוב, מי שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת  ייל היוקרתית ותת שר החוץ האמריקני באדמיניסטרציה של הנשיא ג'ונסון, כתב:

"זכות היהודים להתנחל בגדה המערבית נובעת מאותן ההוראות של המנדט , לפיהן התנחלו יהודים בחיפה, ת"א וירושלים לפני קום המדינה."

מלומד אחר, דאגלס פייט, לשעבר תת-שר ההגנה האמריקני, כתב:

"אם ליהודים אין זכויות חוקיות מוכרות, בתובעם את יהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ ישראל, שכן כל הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט…"

ומה אומר כתב המנדט לענייננו? המנדט הוא ייפוי הכוח שהעניק חבר הלאומים (קודמו של האו"ם) לבריטניה, כאשר מסר לה את ארץ ישראל כנאמנות. כלולות בו הוראות אלה:

"לעודד הגירה יהודית והתנחלות יהודית צפופה על הקרקע, לרבות על אדמות מדינה, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית".  כל זה – כדי להקים בארץ ישראל "בית לאומי לעם היהודי".

חזרנו לנקודת המוצא: כיצד יכול "ביתו הלאומי" של עם להיחשב לו כ"שטח כבוש", זר?

השאלה הזאת מתחדדת עוד לאור הנימוק שנתן חבר הלאומים במבוא לכתב המנדט להוראות הללו. הן ניתנו -

"מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל בסיס עקרון ההקמה-מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו…"

אם כן, לא זו בלבד שלא התנחלנו בארץ "כבושה", אלא להיפך – המתנחלים הם הראשונים שמילאו אחר  הוראות המנדט: הקימו התיישבות יהודית צפופה על אדמות המדינה!

הערבים מסתמכים על המלצת עצרת האו"ם מכט' בנובמבר 1947 בדבר חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. נוח להם להתעלם מכך, שאת ההצעה הזאת הם דחו על הסף ואף יצאו נגדה במלחמת השמד! עזאם פשה, מזכיר הליגה הערבית , הכריז שמעשי הטבח של המונגולים יחווירו ליד מה שהם יעשו לישראל. אנחנו לא קיבלנו את מדינתנו מן האו"מ, אלא בדם בנינו. אחד מכל מאה נהרג במלחמה ההיא, שאנחנו קוראים לה "מלחמת השחרור". מספרית, זה כאלו נפלו היום, חס וחלילה, 60,000  נפש!

עוד לא נשמע כדבר הזה, שאחרי שדחו את הצעת החלוקה, פתחו במלחמה והובסו, הם ירשו לעצמם כמו ילדים קטנים לומר "פוס", כלום לא קרה, ועכשיו – אחרי 65 שנים – אנחנו מוכנים לקבל את הצעת האו"ם משנת  1947! דומה הדבר, כאלו הגרמנים היו דורשים היום לקבל בחזרה את השטחים שנלקחו מהם אחרי תבוסת מלחמת העולם השנייה.

והואיל והמלצת האו"ם מעולם לא נכנסה לתוקף, נותר רק כתב המנדט, אותו ירשה ממשלת ישראל מן הבריטים, ועימו חובת הנאמנות כלפי העם היהודי להקים לו מחדש את סוכתו הנופלת, והיכן – אם לא היכן שעמדה בימי קדם: בירושלים, ביהודה ובשומרון?

נוכח כל האמיתות האלה, שתיקתה של הממשלה אינה דבר של מה בכך. זו שתיקה רועמת. נתניהו, שכל כך מיטיב להתבטא, האם אינו זוכר את אשר כתב בספרו "מקום תחת השמש"? או שמא, גם את היסוד המוסד הזה שאנחנו בעלי הבית  בביתנו הלאומי "לא רואים משם?"

ואם הוא יודע ושותק, מדוע אף אחד אינו שואל אותו?

אליקים העצני  

אין תגובות »
קטגוריות: אליקים העצני, דעות, כללי

 נכתב על ידי: אריה אבנרי

כושי לא מחליף עורו, נמר מתקשה להיפרד מחברבורותיו וגלעד שרון הערמומי לא יכול להתחזות לכבש תמים  מהלכו האחרון, להחזיר לאלתר את אביו לחוות השקמים, הוא כנראה חלק ממסע יחצ"ני למכירת ספרו החדש, לקדם תוכניתו להשתלב בחיים הפוליטיים בקדימה ולאותת לפרקליט המדינה שהמשך הטיפול הרפואי באביו יהיה מוטל בקרוב על כתפיו בחווה המשפחתית

כאשר קראתי לפני כמה ימים במעריב כתבת-ענק תחת הכותרת "חוות גלעד", על החלטתו של גלעד שרון להחזיר לאלתר את אביו ראש הממשלה אריאל שרון לחוות השקמים שליד שדרות בתום למעלה מחמש שנים של אשפוז במחלקה לשיקום נשימתי של בית החולים שיבא, הופתעתי מחדש. גלעד שרון הכריז באותו ראיון: "אבי לא נראה חסר ישע בכלל. יש לו צבע טוב ובריא בלחיים". חשבתי לתומי שטעיתי באבחון המקורי של שרון ג'וניור וכי סוף-סוף יש תיאום בין פיו וליבו שהפכו באורח בלתי צפוי לשווים, והשור הצעיר המועד עובר שינויים ברוח התקופה.

כמה ימים אחרי הפרסום הראוותני ערכתי ביקור סמוי במחלקה לשיקום נשימתי בשיבא כדי לברר ממקור ראשון אם אומנם נעשים צעדים מעשיים כלשהם לקראת שחרורו הצפוי של שרון מהמחלקה והעברתו המיידית לחווה. זו אחת המחלקות העמוסות ביותר בבית החולים שבה עוברים חולים שחיו תחת מכונת הנשמה, שיקום נשימתי שנמשך כשלושה חודשים ומועברים לאחר מכן לבתיהם או למוסד על-פי מצבם הבריאותי ורצונן של משפחותיהם. במחלקה יש 18 מיטות בלבד שכולן תמיד תפוסות. התור לאשפוז ארוך וההמתנה ממושכת.

אשפוזו הממושך של שרון במחלקה זו בניגוד לנהלים, שכרוך גם בתפיסת שני חדרים ובעבר גם יותר, כאשר גלעד שרון השתמש באחד החדרים כמשרד פרטי שלו (ההכחשות שהשמיע לא עמדו במבחן המציאות). בשטח לא היו בכלל סימנים שיש כוונה לפנות את שרון לחוות השקמים המשפחתית. על-פי מידע מוסמך שריכזתי ממקורות יודעי-דבר במשרד הבריאות, המדווח על כל צעד משמעותי מעין זה, לא הייתה עד כה פנייה חדשה של משפחת שרון בעניין זה ואין כל הערכות מתי ואם בכלל יש כוונה לפנות את שרון מבית החולים.

צעד מניפולטיבי מבית מדרשו של מגדל הכבשים

מכאן ואילך הפסקתי להיות מופתע והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שזה היה צעד מניפולטיבי מבית מדרשו של גלעד מגדל הכבשים של משפחת שרון. כושי לא מחליף את עורו, נמר מתקשה להיפרד מחברבורותיו וגלעד שרון הערמומי לא יכול להתחזות לכבש תמים. אי-אפשר היה לא להיזכר שלפני למעלה משנה הודיע כבר גלעד שרון באורח פומבי על הכוונה להעביר את אביו לחווה, לאחר שהוא ואחיו עומרי הגיעו למסקנה שהאווירה הביתית עשויה לשפר את מצבו.

שרון ג'וניור אמר אז שאביו מניע מדי פעם איברים מגופו ומושב על כיסא, וכי אין לו ספק שהוא חש מדי פעם את המתרחש סביבו ואולי אף קולט מוזיקה המושמעת בחדר. זמן קצר לאחר מכן אורגן מבצע חשאי רב-היקף של העברתו של שרון לסופשבוע מבית החולים לחווה, שהיה כרוך בלוגיסטיקה של אבטחה כבדה וליווי של צוות וציוד רפואי צמוד. כעבור יומיים הוחזר שרון במבצע שני לבית החולים, ומאז לא חזרה המשפחה על יוזמתה, עד שבימים האחרונים הצהיר, כאמור, גלעד פעם נוספת על הכוונה להחזירו הביתה.

אומ"ץ נחשפה לראשונה לנושא זה לפני שנתיים, כאשר נודע לנו שהנהלת בית החולים פנתה לשני הבנים עומרי וגלעד, וביקשה מהם לעשות הכנות לפנות את אביהם, מאחר שאין מקום להעניק לו במסגרת המחלקה העמוסה שירותים רפואיים מיוחדים מעבר למה שהוא יכול לקבל בחווה או במוסד. משפחת שרון לא קיבלה עליה את הדין ופעלה בדרכים שונות ובלתי מקובלות כדי להפעיל לחצים שונים על בית החולים. לחצים אלה כללו, בין השאר, פנייה אל תורמים זרים של בית החולים שהודיעו במפתיע כי יפסיקו לתרום אם יפונה שרון.

נהג, מזכירה וגמלאות ממלכתיות נדיבות 

במהלך בדיקתנו התבררו לנו כמה עובדות פיננסיות מאלפות:

המדינה מימנה במשך חמש שנים את הטיפול הרפואי בשרון, ועל כך אין אולי עוררין (הסדר זה הופסק בשנה הנוכחית ועתה מחויבת המשפחה לשאת בחלק מההוצאות הרפואיות).

בעת ובעונה אחת הייתה הקצבה שנתית בסך 1.4 מיליון שקלים, ששימשו ברובם לצרכי מימון שכרו של נהגו של שרון ומזכירה שאמורה הייתה לטפל בארכיון אילו ראש הממשלה לשעבר היה מתפקד.

הודות לפעילות אומ"ץ חדל נהגו לשעבר של שרון להשתכר שכר סרק ולנסוע במכונית השרד הממשלתית למטרותיו הפרטיות. הנהג והמכונית הממשלתית הועברו למאגר הרכב הממשלתי. לעומת זאת נותר פתוח נושא המזכירה המיותרת.

במקביל הוברר לנו ששני בניו של שרון זוכים לשתי גמלאות ממלכתיות נדיבות ביותר, המסתכמות בקרוב ל-90 אלף שקלים בחודש בגין התפקידים הממלכתיים שאביהם מילא בעבר בשירות המדינה, שהם זכאים להן מכוח החוק כל עוד אביהם בחיים.

אפילו אלה שהתקשו להבין עד כה במה מדובר, החלו להבין ולהפנים.

יחצנות לספר, השתלבות בפוליטיקה, איתות לפרקליט

יש לי שלושה הסברים לעיתוי למהלכו האחרון של גלעד שרון:

א. לפני זמן קצר יצא לאור ספרו של שרון ג'וניור: "שרון – חייו של מנהיג" ובמסגרת המסע היחצ"ני למכירת הספר הוא נזקק לרעש תקשורתי כמקובל במקומותינו. הסיפור האנושי על אביו שכיב מרע שמתאושש כביכול, יכול בהחלט להביא למכירת עוד כמה אלפי עותקים.

ב. הפרסום בעל הגוון המשפחתי עשוי לקדם את תוכניתו של גלעד שרון להשתלב בחיים הפוליטיים במסגרת קדימה, המפלגה שייסד אביו. בעקבות הודעתו של שרון הבן על כוונה זו לפני כחצי שנה, הזדרזה מנהיגת קדימה ציפי לבני לקדם את הודעתו בברכה. משום מה לא הפריעה ל"גברת קלין" כלל העובדה שגלעד הוא בן נאמן למשפחה מושחתת שהתעשרה במהלך שירותו של שרון האב מאדריכלי החיבור בין השלטון להון.

גלעד שרון הבן נחשד בעבר כמה פעמים גם בקבלת שוחד בסכומים גדולים עבור עבודות ייעוץ מקצועיות מדומות ומוזרות בידיעת אביו ולעתים בתיווכו. רק בנס ניצל הוא מהעמדה לדין פלילי בפרשת האי היווני שבה "שומן" על-ידי איש העסקים דודו אפל ולא שילם את המחיר הנדרש בחוק, בדומה לאחיו עומרי, שנכלא מאחורי הסורגים בגין עבירות פליליות אחרות.

ג. גלעד שרון מבקש לאותת לפרקליט המדינה והצוות הבכיר שלו, שהמשך הטיפול הרפואי באביו יהיה מוטל בקרוב על כתפיו בחווה המשפחתית, ומי שיביא לשלילת חירותו יזיק במישרין לבריאותו של ראש הממשלה לשעבר. איתות זה נדרש לאור העובדה שתוך זמן קצר צריכה להתקבל הכרעה סופית באם להגיש כתב אישום נגד גלעד שרון בגין קבלת שוחד בסך 4.5 מיליון דולר, בגין ייעוץ מקצועי, כביכול, לקולחוזים ברוסיה.

פרשה זו שנחשפה לפני כמה שנים, הושתקה משום מה. החקירה התנהלה בעצלתיים וקיים חשש שיש גורמים מסוימים במשטרה ואולי גם בפרקליטות שליוו את החקירה ומתחמקים לקבל ההכרעה בתיק זה. לאחר שהידיעה הועברה לאומ"ץ על-ידי גורם מוסמך, הבקיא במה שמתרחש מאחורי הקלעים, התחלנו להפעיל לחץ על המשטרה והפרקליטות. בשעתו כתבתי לפרקליט המדינה משה לדור על כך בין השאר:

"תנועת אומ"ץ פנתה אליך בעבר בנושא חקירה שנערכה נגד גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, בחשד לקבלת 4 וחצי מיליון דולר מגורמים סמויים בתמורה על ייעוץ עבור קולחוזים.

אומ"ץ זיהתה כבר אז את הקשר בין התשלום הנ"ל לבין איל ההון היהודי אוסטרי מרטין שלאף, ונתנה לכך ביטוי בפניותיה לפרקליטות מחוז תל אביב שמטפלת בתיק זה.

בתגובה לכך נאמר לנו שהחלטת הפרקליטות בנושא הנדון עדיין לא נתקבלה. תזכורות נוספות נשלחו וזכו לתשובה דומה.

בשבועות האחרונים נחשפה מערכת הקשרים המסועפת של שלאף עם אישי שלטון בעבר ובהווה, ובין השאר צוינה פרשת הקולחוזים כאחת הדרכים שבאמצעותן העביר שלאף כספים לכאורה למשפחת שרון.

פרסום זה עורר הדים רחבים בציבור והתעוררו שאלות לגבי מידת התמודדותה של מערכת אכיפת החוק עם בעיית ההון בשלטון שצברה תאוצה מדאיגה ביותר.

בימים האחרונים פורסם בכלי התקשורת כי גלעד שרון מבקש להשתלב במערכת הפוליטית ואף עושה הכנות מעשיות לכך (בין השאר הוא מפרסם מאמרים פובליציסטיים בתקשורת).

אומ"ץ סבורה שהגיע הזמן לקבל החלטה בתיק זה על-מנת שלא ייווצר מצב שבו גלעד שרון, הנושא על גבו קופת שרצים בפרשות שחיתות קודמות, ישתלב בחיים הפוליטיים ויטביע בהם את חותמו המוסרי השנוי במחלוקת 'בלשון המעטה'".

התשובה שקיבלתי הייתה שהתיק מצוי עדיין בטיפול. בתשובה נוספת שהתקבלה לפני זמן קצר מלשכת פרקליט המדינה נאמר שההכרעה תיפול בקרוב.

כמעט שכחתי: בראיון עם גלעד שרון במסגרת הכתבה האחרונה אמר בין השאר: "אחי עומרי לא עבריין". כשאמר זאת, חשב אולי האח גלעד גם על עצמו, שכן על-פי החשד שנחקר על-ידי המשטרה, עומרי שרון קיבל חלק מכספי השוחד בפרשת הקולחוזים. אחים בדם, בגנים המשותפים וגם ברמה המוסרית המפוקפקת.

הכתוב כאן הוא דעתו של הכותב ועל אחריותו המלאה: נכתב על ידי: מהערכת

אין תגובות »
קטגוריות: אריה אבנרי, דעות, כללי, שווה קריאה

נכתב על ידי:  ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  די  לרצח  הנשים  ובכלל  *  על  ג'ק  לו  שמעתם?  תשאלו  את  אובמה *  תמורה  לארנונה  גם  בשביתה  * בין  לפיד  לשליט  * ולקינוח  הכושר  הלשוני  של  טיבי.  על  כל  אלה  ועוד  ברשימה  שלפניכם.

                                           ***

אסור  לנוח  על  זרי  הדפנה

  האִם  סטטיסטיקה  לחוד  ומציאות  לחוד? לפחות  כך נראה לפי הדו"ח שפרסם לאחרונה המשרד לבטחון פנים, המצביע על ירידה בשיעור הפשיעה בשנים האחרונות.

  האמנם?! עובדה היא שמקרי הרצח הפכו בשנה האחרונה, למרבה הצער, לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית. כזכור, 25 נשים נרצחו, וזאת מלבד רצח של בני נוער ומבוגרים.

  לאור נתון מצמרר זה אסור שהמשטרה וגורמי הרווחה ינוחו על זרי הדפנה של הסטטיסטיקה, ויפעלו בהתמדה ובנחישות למיגור הפשע הקטלני הזה שאין לו תקנה. 

צעדת  החיים

  לנוכח מקרי הרצח, שהפכו למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, השאלה היא איפה הציבור הישראלי? אותו ציבור שיוצא להפגין למען הדרת נשים ויוקר המחייה, אשר עם כל הכבוד לחשיבותן של סוגיות אלו, וגם לרייטינג שלהן, הן עדיין אינן ניצבות בראש סדרי העדיפות הלאומית ויש להן תקנה.

  מדוע הציבור לא יוצא להפגין בהמוניו נגד האלימות ומקרי הרצח, פשע שאין לו תקנה, ולמען קדושת החיים – סוגיה שאותה יש להציב בראש סדר היום הלאומי ולהילחם למענה בכל החזיתות וללא פשרות.

  אגב, היכן נעלם הציבור האתיופי, שיודע להפגין (ולצעוד) נגד גזענות. מדוע למרות שיעור הרצח הגבוה בעֵדה, הוא אינו מקיים את צעדת החיים? 

גאווה  לאומית

  דומני כי הכבוד הלאומי לישראל, ולעם היהודי כולו, יבוא לא מבועטי הכדורגל, אלא ממי שמוּנה לאחרונה  לתפקיד הבכיר של ראש סגל הבית הלבן, ג'ק לו. כן, הוא יהודי השומר שבת בקפידה, שאפילו האזרח הראשון בעולם, הנשיא ביל קלינטון, לא הצליח לגרום לו להרים את השפופרת בשבת. כל הכבוד!

  אין ספק שיהודים מסוגו הם המניפים בגאווה את הדגל היהודי בעולם.

ומה  עם  הרוסים?

  שרת הקליטה, סופה לנדבר, הטיחה בפני בני העדה האתיופית שעליהם להגיד תודה למדינה על כל מה שקיבלו ממנה. מעניין מי מדברת. האם לא ראוי שתשמיע דברים אלה בראש ובראשונה בפני בני עדתה הרוסים? לא סוד הוא שרבים מהם (בעיקר מהחטיבה הגויית) עלו לארץ רק כדי לחלוב את הקופה הציבורית וליהנות מסל קליטה נדיב, ולא ממניעים ציוניים.

  האמנם השרה הנכבדה במום עדתה פוסלת?

מי  ירים  את  הכפפה

  מבלי להיכנס למחלוקת הכספית בין הרשויות המקומיות לאוצר בנושא שביתת הרשויות, לא סוד הוא כי הארנונה עבור שירותים עירוניים, שמשלמים אזרחי ישראל, היא גבוהה ביותר. אי לכך, ראוי היה שעבוּר כל יום, שהאזרחים אינם מקבלים שירותים מוניציפליים בגין השביתה, הם יקבלו החזר כספי מהעירייה.

  מי עורך הדין, שירים את הכפפה, להגיש תביעה ייצוגית בנושא זה? ובא לכיסנו לגואל.

גנרל  חורף

  עם כל הכבוד ללווינים ולטכנולוגיה המתקדמת, לפחות לגבי העיר ירושלים החזאים איכזבו החורף ובגדול. אחרי הגשם הראשון הטוב והמרענן, הם הבטיחו לירושלמים עוד כמויות גשם נדיבות, אולם תושבי הבירה – שלא כמו אזורי המרכז והצפון – זכו לזירזופים ותו לא. גנרל חורף הרציני טרם הגיע. אך הִנה בא הגשם האחרון, ששטף את רחובות העיר בשבת, והציל את כבודם האבוד של החזאים.

  ובכל זאת: קצת צניעות , רבותי החזאים, לא תזיק.

תג  מחיר

  עם כל הכבוד למר ישראלי, יאיר לפיד, הממקם את עצמו בקונצנזוס הליברלי, ומתנגד בחריפות לתיוגו הפוליטי – נראה כי לפחות ממגזרים אחרים בחברה הישראלית, החרדים והמתנחלים, הוא לא חוסך תיוגים ותוויות נדיבות, ומפגין כלפיהם לא מעט סטראוטיפים ודעות קדומות.

  המהפכה השקטה בחברה החרדית, שהובילה להשתלבותם של רבים בצבא ובשוק העבודה, התרחשה לא בגלל פוליטיקאים מהזן של לפיד, למורת רוחו, ולא בגלל כפייה חוקית. היא תוצאה מבורכת של דינמיקה פנימית במגזר והידברות נטולת מיקרופונים עם הגורמים הרלוונטיים.

  לפיד מדבר על קבוצות אינטרסים סחטניות בקרב החרדים והמתנחלים? ומה עם הפרה החולבת של הקופה הציבורית בתחומי הספורט, התרבות, הקולנוע והתיאטרון? אז אולי כדאי שיתחיל לטפל במגזר הנאור שלו, ויניח לחרדים שיודעים יפה מאוד להסתדר בלעדיו?   עובדה. ובכלל, 'חֲיֵה ותן לחיות' כבר אמרנו? (תתפלא, מר לפיד, זה חל גם על המגזר שלך.)

לא עמותה  וולונטרית

  דומה כי אילו נועם שליט היה רוצה באמת להכיר תודה לחברה הישראלית שהתגייסה כולה לשחרור בנו, ולתרום לה, מן הראוי היה שיחזיר לה באותה מטבע ויתנדב בעמותות חברתיות. אין ספק שהפוליטיקה, שהפכה לשם נרדף לכסאולוגיה, לרדיפת שלטון והון, לאוסף של יצרי אגו, פרסום וכבוד  – היא כבר מזמן לא ארגון התנדבות.

  נראה אפוא כי הסיבה לריצתו לפוליטיקה היא העובדה שגילה (ואולי המציא) את עצמו מחדש, בעקבות המאבק הלאומי והבינלאומי הבלתי מתפשר שניהל לשחרור בנו גלעד מן השבי. הוא הפך לאישיות ציבורית ידועה, בעלת כושר ארגון ופעילות, כושר רטורי, דיבור רהוט ועוד, שאַף הסתנוור מאור הזרקורים – תכונות הדרושות בהחלט לפוליטיקאי, אם כי בהן לא די.

  האם עוד יפתיע לטובה? ימים יגידו.  

כשר  אבל  מסריח

  לא סוד הוא שהנשיא לשעבר, משה קצב, הוא דמות ממלכתית. עם כל הכבוד אפוא למשפחה, לא ראוי היה לשכור את שירותי ההגנה של עורך הדין יהורם שפטל בערעור הנוסף של קצב לבית המשפט העליון.

  כידוע, שפטל ייצג, למען בצע כסף, את הפושע הנאצי, ג'ון דמניוק, מי שאחראי לרציחתם של כמיליון וחצי יהודים בשואה, והביא לזיכויו בעליון מעונש מוות, תוך הטלת ספק בזיהויו. גם אם המינוי הוא כשר מבחינה חוקית, אין ספק שהוא מדיף ריח רע מאוד של בגידת האיש מבחינה לאומית ואנושית. כנשיא יהודי קצב היה צריך להימנע משירותיו.

  האם חסרים פרקליטים מעולים בישראל, שאינם שנויים במחלוקת ציבורית, ולא דבקה בהם תווית הבוגד?

מדַברים  במכחול

  לא סוד הוא כי שפת התקשורת של אוטיסטים ומוגבלים רבים היא דרך האמנות – במכחול, במוסיקה או בדרמה.

  יש לברך אפוא על שיתוף הפעולה בין סטודנטים לעיצוב ובין אוטיסטים, שעיצבו ביחד קיר גרפיטי ברחבת הסינמטק בתל אביב, ועוד היד נטויה. ראוי ששיתוף פעולה מבורך זה ישמש מודל גם למוסדות תרבות אחרים. בניגוד להדרה של חריגים, שעדיין רווחת בחברתנו, מתברר שמדובר באנשים יצירתיים, שיכולים לתרום מכישוריהם לחברה, לתרבות ולאמנות, שיוצאות נשכרות לא פחות מאשר החריגים עצמם נהנים מהתרומה החברתית. ובא למיזוג גואל.

שותפוּת  מסוג  אחר

  על 'הסכם שותפות בהצלת חיי אדם' שמעתם? זה רק בישראל, וכן, רק אצל החרדים, שכל כך אוהבים לשנוא.

  איך מתנדבים בלי להפסיד? תשאלו את חזי רוט, בעל חנות דגים בירושלים, המאפשר לעובד שלו, אשר מתנדב ב'איחוד הצלה', לצאת להציל חיים גם על חשבון העבודה, מבלי לנכות משכרו. בתמורה העובד מעניק לו חלק מזכויות המצווה. ככה זה כשהדג מריח מהראש. זה נהנה וזה לא חסר כבר אמרנו?

  ראוי ששותפות מבורכת זו תשמש מודל ותורחב גם לעסקים אחרים. אז מי אמר שעסקים וצדקה לא הולכים ביחד?

הלשונַאי  טיבי

  תודו, לפחות משהו טוב יצא מפרשת ח"כ אנסתסיה מיכאלי, שהטיחה כוס מים בפניו של ח"כ ראלב מג'דלה. בשיא סערת הרגשות תרם ח"כ אחמד טיבי ממוחו הקודח סלוגן לפרשה, והעשיר את הלקסיקון העברי בביטוי חדש.

  אין ספק שבביטוי 'כִוֹס אמוק' שטבע (הכוס ששפכה הח"כית מתוך אחיזת אמוק), החזיר הרעיונאי טיבי את הכבוד העברי לביטוי הערבי הזול. ובא ללשוננו גואל.

  אגב, האם טיבי, החושף לאחרונה בבית המחוקקים את כישוריו הפואטיים והלשוניים, פוצח בקריירה חדשה?

הבהרה:  המדור  בשולי  הכותרות  הוא  מדור  קליל המגיב  בקצרה  לידיעות חדשותיות  מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע  דעה  אישית,  ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.

                                                 ציפי  לידר

אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר