פורסם ביום 21 בפברואר, 2012 מאת admin
נכתב על ידי: יצחק מאיר
היה כדאי לזכור כי "ציונות" משמעה אמונה כי קיומו של העם היהודי בעולם אינו מובטח עוד בלי כינונה של מדינה יהודית בארץ ישראל. השותפים באמונה הזאת והנמנים עם מקיימיה הלכה למעשה, בקביעת מקום חיותם בארץ ישראל, בבניינה ופיתוחה בכל תחום מתחומי העשייה והיצירה, בהגנה עליה, בטיפוחה כחברת מופת, בשילובה הכלכלי האקדמי התרבותי בקהיליית העמים והמדינות כשוות מעמד וזכויות, אינה שותפות על תנאי. הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי ציוני סוציאליסט ידרוש קבלת הסוציאליזם כתנאי לציוניותו של הקפיטליסט. הציונות עצמה לא מעלה על הדעת כי הקפיטליסט גוזר כי סוציאליסט אינו יכול להימנות עם הציונות. הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי שמירת המצוות על פי השולחן ערוך הוא תנאי להשתייכותו הלגיטימית של אדם ציוני הרואה עצמו פטור מקיום מצוות, לקהיליית הציונים. הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי חילוני ציוני יפסול דתי ציוני, כי חקלאי ציוני יפסול תעשיין ציוני, כי פרופסור לביולוגיה ציוני המלמד אבולוציה זכאי לשלול מרב ציוני המלמד כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריות כמות שהן בששת ימי בראשית את הזכות להיות ציוני, כי רב ציוני יפסוק לצאן מרעיתו כי אתיאיסט ציוני אינו ציוני, כי מתיישב ציוני באפרתה שבגוש עציון יטביע חותם של פסול ציונות בתעודת זהותו של ציוני שבחר להתגורר בהרצליה פיתוח. זה כל כך פשוט שאי אפשר אלא לתמוה מדוע זה כל כך לא מובן.
איזו מן רוח משונה שנושבת מגיאוגרפיה של איים אידיאולוגים שעלו לאחרונה מן הים, מטלטלת את הארץ במשבים של ציונות על תנאי המאיימת לעקור מן השורש את מה שהצמיחה הציונות ללא תנאי. היא אינה מסתפקת באהבת מולדת. היא מבקשת לנער את תושבי הארץ עד שיתוודו אם אהבת הארץ שלהם יונקת מן ההיסטוריה, או מן האמונה הדתית, או מן ההחלטה לעזוב בעבורה את הגלויות ולאמץ אותה מבחירה, או מפני שהאוהב נולד בה ואהבתו את מולדתו היא טבעית, או מפני שהוא נלחם עליה ומתוך שהוא מוסר עליה את נפשו הוא מגלה שהוא אוהב אותה מלכתחילה כמו בדיעבד, או מפני שהוא נתחנך לראות בכל גבולותיה את ארץ חמדת אבותיו. לא כל האהבות האלה שוות וכשרות. לא כולן מכל מקום, על פי טלטוליה של הרוח הזאת, הן אהבות ברות וטהורות. אהבת המולדת כשלעצמה אינה מספיקה. היא צריכה להיות אהבה שהציונות על תנאי רוצה בה.
סובב סובב הולך הרוח. היא אינה עוצרת בתפן. היא פוסחת על מעבדות מחקר. היא אינה מבדרת את הצמרות בחצרות המשפט. היא סעורה פתאום ועמודי מאמרי המערכת של עיתונים אחדים עפים בה תלושים וקרועים. מה קורה לה? למה היא חמה ולוטפת בשומרון וזעופה כלשהו בשרון, מדוע היא נכאים מדרום ושוות נפש מצפון? מאין היא מתבשמת ומביאה ריחות אפרסמון של ציונות ציונית למהדרין וריחות עבשות של ערכים שיש בהם תמהיל דוחה של הרבה נאורות כביכולית, וזכויות אדם, והומניזם אוניברסאלי, ופסוקי נביאים על מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת, שאינם מרוממים את הנפש למרות יופיים האסתטי כי ערכים וזכויות אדם אינם מעידים על זקיפות קומה ומה שאוניברסאלי אינה עושה חסד עם הלאומי, ואלא אם כן הכל מכל הוא ציוני על תנאי נטו-שום ציונות אינה ציונית.
הגיאוגרפיה של האיים האידיאולוגים שעלו לאחרונה מן הים אינה של כאן. היא גיאוגרפיה של גלויות. האיים שעלו מן הים הם איים ששקעו כבר. הם היו כאן כשהעם היהודי היה איים איים,כשלא הייתה הסכמה לאחד את האיים ליבשת מולדת אחת. כשכל אי ואי טען שהוא היבשת הקיומית האחת, הנכונה, המותרת, המבטיחה גאולה שלימה, וכל האיים האחרים אינם אלא שברי שברים שנפרדו מן האי הנכון. כל אי היה האי הנכון בעיני עצמו, וכל האיים כולם היו שברי יבשת בעיני מי שלא נשבה באי שלו. סוף דבר האיים שקעו. אחד אחד.לא נוטרו לפליטה אלא מעטים שבמעטים מהם יצאו הציונים לבנות באמונה מדינה לכל שרידי האיים כולם, וכולם קיבלו על עצמם להישבע אמונים לציונות אחת בלי לבגוד בהשקפות העולם הכלליות בהם דבקו. האמונה בציונות האחת הצילה את השקפות העולם המגוונות. ההתחברות של הכלל בעבור הכלל, בלי לעזוב את החברות בעולם הדעות הפרטיות השונות, קיימה גם את הכלל וגם את הפרט. הציונות ללא תנאי שהייתה פונדק לכל הרוחות, הייתה לציונות של כתונת פסים מגוונת.
מה מוזר ומה מתמיה הוא כי כתונת הפסים הנהדרת הזאת, כתונת אחת, לעם אחד, למדינה אחת, עם צבעים הרבה, אינה יפה עוד דיה בעיני מי שטוען לבכורה ציונית ומי שלובש אותה נדרש לפשוט אותה כדי לעטות על גבו כתונת שאין בה כחול ולבן וכל צבעי הקשת, אלא כחול ולבן בלבד,כחול של תנאי ולבן של תנאי,אוניפורמי, דווקני, וכל מי שאינו עומד בתנאי- איי הגלות העולים מן הים מחכים לו על פי גזירת הטהרנים שאינם סובלים, או אם תרצו-קשה להם, ציונות של כתונת פסים.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, יצחק מאיר, כללי
פורסם ביום 21 בפברואר, 2012 מאת admin
נכתב על ידי: ציפי לידר
בשולי הכותרות: מה המשותף בין לחיאני, לפיד ועופר עיני? הכל פוליטיקה *
ומה המשותף בין אהוד ברק, פואד ופרס? זה לא הגיל, זה התרגול * וגם: ביבי הזגזגן * הכבוד האבוד של נגר * על כל אלה ועוד ברשימה שלפניכם
***
מצא מין את מינו
דומני שהרכש החדש של מפלגת קדימה, ראש עיריית בת ים שלמה לחיאני, המתמודד על ראשות המפלגה, לא מפתיע. אחרי מצעד המושחתים של המפלגה, או כאלה המעורבים בפלילים, מרמת השר ועד הגזבר, ואפילו ראש ממשלה לשעבר (אהוד אולמרט) – ולא שכחנו כמובן את עומרי שרון – התמודדותו של לחיאני, הנאשם אף הוא בפרשיות פליליות, הייתה רק שאלה של זמן.
אמור לי מי חבריך, ואומַר לך מי אתה כבר אמרנו?
זגזגן בלתי נלאה
"לא חשוב מה יגידו הגויים. חשוב מה עושים". זוכרים מי אמר זאת? כן, היה זה ראש ממשלת מפא"י ההיסטורית, דוד בן גוריון. והנה, ראש ממשלה לאומי, בנימין נתניהו, שיודע לקבל החלטות במקרי חירום (עיין ערך השריפה בכרמל), מתגלה גם הפעם כזגזגן בלתי נלאה.
בעוד ביבי הכריז קבל עם ועדה, בקול תרועה רמה, על הכללת קבר רחל ומערת המכפלה באתרי המורשת הלאומית, הפחד מפני דעת הקהל העולמית שוב הביא אותו להתקפלות ולנסיגה מהחלטה היסטורית זו. אומנם את קבר רחל, בעקבות לחץ ציבורי, הוא שוב החזיר לרשימה, אך מה עם מערת המכפלה?
מדינת כל שביתה (א')
אז מה היה לנו? שביתת הרשויות המקומיות, השביתה הכללית במשק. עוד לא יבשה הצחנה של ערימות האשפה ועתה שוב על הפרק שביתת עובדי הרכבות (בפעם העשירית!).
והם לא לבד. לא שכחנו את השביתות הממושכות, שכבר מאחורינו, של העובדים הסוציאליים ושל הרופאים.
דומני שהמכנה המשותף של כל השביתות הוא הקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על הֶדק השביתה, כשהקורבן הוא, איך לא, הציבור הרחב, שמשלם ארנונה ומיסים כחוק, ולא מקבל שירותים כדין. לא סוד הוא שהשביתות הן כבר מזמן לא רק נשק בידי העובדים לשיפור תנאי שכרם, אלא הפכו למפגני כוח של ההסתדרות ושל גורמים פוליטיים אחרים.
הגיעה השעה להגביל בחוק את השביתות, מישכן והיקפן (הסיסמה: שביתה בע"מ), ובכך לצמצם את הנזקים הכבדים למשק ולציבור. לתשומת לב חברי הכנסת שירימו את הכפפה. ובא לציון גואל.
הלחיצה על הדק השביתה (ב')
אם בתחילת כהונתו של עופר עיני, כיו"ר ההסתדרות, בניגוד לקודמו, עמיר פרץ, הוא נמנע משביתות, והציג בכך כרטיס ביקור חיובי – הרי בשביתה של המשק הפעם, למען עובדי הקבלן, הוכיח עיני את הקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על הדק השביתה.
האם אי אפשר היה להסדיר את הסדר הפשרה עם עובדי הקבלן בלי השביתה? מה ההבדל בין אז לעתה אם לא הכסא של היו"ר וריצתו לבחירות? נראה כי הנזקים הכבדים למשק, ההפסד הכספי של שני מיליארד שקל ועוגמת הנפש שנגרמה לציבור, הכל היה ראוי בשביל איש אחד, עיני, שיוכל לסמן "וי", ולסלול את דרכו לפוליטיקה. איזה מזל שהעובדים היו מקופחים, ועיני תפס עליהם טרמפ פוליטי כהלכה.
ריח הכסף
ח"כ אורי אורבך ניצב כזקיף בכלי התקשורת האלקטרונית, כדי להגן בנחישות חסרת פשרות על העלאת שכר הח"כים בכאלפיים שקל (!) לחודש, בשֵם החלטת הוועדה הציבורית.
עם כל הכבוד לח"כ אורבך, גם אם מדובר בהעלאה כשרה, אין ספק שהיא מדיפה ריח רע.
בעידן של קיצוצים תקציביים לציבור, דומה שחברי הכנסת, הרואים את עצמם כמובחרי העם ולא כנבחריה, במקום לדאוג לנזקקים הם עדיין בגדר חחתול השומר היטב על השמנת שלו. מעניין, איך היה הח"כ הנכבד מגיב אילו ניצב מהעֵבר השני של המִתרס כעיתונאי. האם גם אז היה מצדיק את העלאת השכר, או שכצפוי היה מבקר אותה חריפות? אז די לצביעות. נראֶה שהכסא תרם משהו לא רק לכיס אלא גם לאגו של אורבך ולריח הכסף.
ואורבך כמשל.
הכרה מאוחרת
סוף סוף, במלאת 50 שנה למשפט אייכמן, זכה לכבוד האבוד שלום נגר, התליין ההיסטורי של הפושע הנאצי, אדולף אייכמן, מי שהיה אדריכל הפתרון הסופי.
אומנם נגר לא הוזמן לכנסת, ולא למוזיאון השואה במהלך השנים, כדי לספר את סיפור תלייתו של אייכמן, אך הוא זכה לקמבק והוזמן לתערוכה שנערכת לאחרונה בנושא במוזיאון התפוצות, ואף יקבל בול הוקרה מיוחד שהנפיקה מדינת ישראל. הנה כי כן, סוף הכבוד הלאומי לבוא גם אם באיחור רב של יובל שנים.
זה לא הגיל
האם יש במדינת ישראל אזרחים שווים יותר ושווים פחות? לפחות כך נראה בתחום התעסוקה.
דומני שלא צריך להרחיק עד אולפני הרדיו, כדי להציג את החידונאי המיתולוגי שהגיע לגבורות, שמוליק רוזן, כדוגמא מייצגת לכך שלא הגיל הוא הקובע אלא הכישורים. ושרינו ושופטינו כמשל. קַבלו את שר הביטחון, אהוד ברק, ואת פואד הנמרצים בני ה-70, כמו גם השופטת דליה דורנר ועמיתיה, ועוד רבים וטובים. מעל לכולם ניצב הצעיר הנצחי, בן ה-88, הנשיא שמעון פרס. עם גלריה זו נמנים, כמובן, גם מיטב רבנינו.
כל אלה מוכיחים שהגיל הכרונולוגי אינו בהכרח מהווה מחסום לתפקוד תקין, אלא היכולת המנטלית היא הקובעת. זו כידוע אינה מבחינה בין סלבריטאים לאזרחים מן השורה. מדוע אפוא מיגבלת הגיל אינה חלה רק עליהם, ולא על כלל ציבור העובדים? מדוע אנשים בני 40 נידונים לפיטורים ולאבטלה רק בגלל גילם (אף כי לעומת תוחלת החיים המתארכת, הם נחשבים לצעירים עדיין)? דומה שהכלל הוא, אם אהוד יכול – כל אחד יכול. די לאפלייה!
הכוח של הלקוח
דומה שאחרי הבנקומטים והווידיאומטים, הספריות, התדלוק ומכונות הקפה, וגם התשלום בתחבורה הציבורית, שכולם בשירות עצמי – בעידן האינסטנט, כשעל פי האימרה האנגלית הידועה 'זמן שווה כסף', בהחלט הגיעה השעה שגם הקופות במרכולים יהיו בשירות עצמי.
זה חשוב לנוחות הלקוחות, לייעול ולחיסכון בזמן ובמשאבי כוח אדם.
נכון עשתה אפוא רשת השופרסל, המפעילה בקופות של סניפיה השונים עמדות לשרות עצמי. ראוי שגם רשתות שיווק אחרות ילכו בעקבותיה ויפעילו עמדות דומות לתועלת הלקוחות, שיחסכו את ההמתנה המתישה בתור, ולתועלת הקופאיות כדי להקל מהלחץ ומעומס העבודה עליהן.
נרדמו בשמירה
אז מה היה לנו? אחרי הפרסומים בכלי התקשורת על סדרת הונאות רחבות היקף בתחום תכשירי ההרזייה ובתחום המיפרקים, הפעם עלתה לכותרות העיתונות התרופה 'פרופסיה' נגד התקרחות.
בניגוד לתכשירים הקודמים, הניתנים לרכישה חופשית בבתי המרקחת, או במפעל, הרי ההונאה הפעם חמורה שבעתיים, משום שמדובר בתרופה ממש שבגלל חריפותה, ניתן לקבלה רק במירשם רופא. נכון שהאשמה העיקרית מוטלת על החברה, שלא טרחה לפרסם בארץ במשך שנים את תופעות הלוואי החמורות האפשריות של התרופה. מניעת המידע כמוה כשקר. אולם דומה שגם משרד הבריאות לא יוצא נקי בפרשה זו. הכיצד אישר את התרופה מבלי לבדוק את תופעות הלוואי שלה? ובכך גרם נזק חמור ללקוחות. די בנזק אפשרי לאדם אחד כדי להתריע. על אחת כמה וכמה שמדובר בניזוקים לא מעטים בגלל התרופה (גם אם היא אינה הגורם הבלעדי).
השאלה היא איך המשרד, כמו גם הרופאים שרשמו את התרופה למטופלים, נרדמו בשמירה?
אם שותים, לא חוצים
ההחמרה בעונשם של נהגים, המעורבים בתאונות פגע וברח, שחלה לאחרונה, ככל הנראה לא מספיקה. ושלושת (!) כלי הרכב, שדרסו למוות את החיילת מנאש יאז'צו, נטשו אותה מדממת על הכביש והמשיכו בדרכם הלאה, הם ההוכחה המובהקת לכך שהעונש של 7 שנות מאסר אינו מרתיע דיו.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחיילת, על פי עדויות שונות, הייתה שיכורה כשחצתה את הכביש, מה שגרם ללא ספק לדריסתה. לאחרונה הכנסת הטילה עונש של 4.5 שנות מאסר על נהגים שתויים. האם לא הגיעה השעה להחמיר גם בעונשם של הולכי רגל שתויים כדי למנוע תאונות קטלניות? זה לא פחות חמור מדיבור בטלפון סללורי במעבר חצייה, שדומני אסור על פי חוק.
הסכמה לאומית
יאיר לפיד היקר,
הַרשה לי להרוס לך את החגיגה. הא-להים, השנוי במחלוקת, שעליו אתה מדבר במדורך, אשר מפַלג כביכול בין הזרמים החרדיים והדתיים השונים הוא פוליטי (מה הפלא, יאיר?). אולם האמונה היהודית הטהורה, החפה מפוליטיקה, בא-ל האחד והיחיד, היא המאחדת את רוב העם (80% על פי הסקר), ללא הבדל זרם או השקפה דתית.
אותה אמונה מזוככת וחסרת פניות באלוקים היא המאחדת את הציבור גם בחגיו – יום הכיפורים ופסח, שעליהם כולם מסכימים, גם לדעתך.
אגב, כעיתונאי ותיק ומשופשף, וכפוליטיקאי טרי, הגיעה השעה שתבחין שלא רק בפוליטיקה, אלא גם ביחס לעבודה, הציבור החרדי אינו עשוי מיקשה אחת. לא כל החרדים, כדבריך, מתייחסים לכל הניסיונות לעודד אותם לצאת לעבודה כאל מזימה להרס היהדות. מדובר בשוליים קיצוניים המחזיקים בהשקפה זו. החרדים הרבים, המשתלבים במעגל העבודה, וגם בצבא, תוך הקפדה על ההלכה, יוכיחו.
הישראלי האנוכי
כנטול זיקה למולדת, ארץ אבות, וכמו עמיתיו השמאלנים הסבורים שאירן זה כאן, כן, בגלל הימין הקיצוני (והדוסים?) – מה הפלא שרענן שקד במדורו ב'7 ימים' מפנטז על אוסטרליה. והאקסיומה בהתאם. "כל ישראלי", הוא קובע, "מוכרח לגור לפחות פעם אחת מחוץ לישראל, ולוּ כדי להבין עד כמה ישראל היא הבית היחיד שהוא באמת לא סובל" (ההדגשה שלי). שומעים טוב? לא כמו פטריוט יהודי טוב, שלא רק שלונדון, ניו יורק או אוסטרליה, לא מחכות לו, אלא שהשהות בניכר מספיקה לו כדי להבין, עד כמה ישראל, עם כל חסרונותיה, היא הבית היחיד הטוב שאליו הוא מתגעגע.
; אז מה בכל זאת מחזיק את שקד כאן רענן וטוב? ניחשתם נכון. כפי שהוא מצביע, הוא נשאר כאן בגלל החיים הנוחים מבחינה אנוכית, ובגלל שהוא איש של דריכה במקום (כן, זה הספורט שלו). בכך דומה הוא משרטט את פניו של האגו הישראלי, הלא יפה במיוחד, שרענן הוא נציגו המובהק.
נ"ב: תודה על מטבע הלשון היפה שתרם לנו בטור, 'המגרון הישראלי החלקלק', שראוי להיכנס ללקסיקון העברי. כל הכבוד!
הבהרה: המדור בשולי הכותרות הוא מדור קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, כללי, ציפי לידר
פורסם ביום 19 בפברואר, 2012 מאת admin
נכתב על ידי: אליקים העצני
אחד הפחדים ששתלו בנו לערער את ביטחוננו העצמי היא האגדה שהזמן פועל נגדנו, כלומר – כוחנו הולך ונחלש, בעוד אשר כוחם של הערבים הולך וגובר.
האם זה נכון, או שמא דווקא להיפך?
הנימוק העיקרי, למה אנחנו כביכול מתמעטים, בעוד אשר הערבים מתרבים הוא "השד הדמוגראפי". לפי כמה מן הסטטיסטיקנים, כבר מזמן היו הערבים צריכים להיות רוב בין הים לירדן, אך ככל שנוקף הזמן הם מזיזים את התאריכים. רואי השחורות צירפו לתחזיות הילודה הקודרות סיכויי עלייה אפסיים, וכך הצטיירנו בעיני עצמנו כעם שעתידו שייך כביכול לאויביו. אלה שהאמינו בסיכויי העלייה מברית המועצות ופעלו למענה, למשל, נחשבו כחולמים בהקיץ.
בעולם המציאות קרה ההיפך. מיליון יהודים עלו מרוסיה ואדרבה, ככל שהערבים מלבים את שנאת ישראל בעולם, הם דוחפים יותר ויותר יהודים לעלות ארצה, גם מארצות המערב, שם האנטישמיות עולה כל הזמן.
עוד זאת: בייצור ובכלכלה, ברפואה, במוסדות הלימוד ובמחקר, בהיי-טק, בבידור, באמנות – בכל תחום שבו "חוץ לארץ" נראתה לנו פעם כאידיאל רחוק ובלתי ניתן להשגה, הגענו כאן להצלחות ועתים גם למצוינות. כתוצאה מכך יש היום לארצנו כוח משיכה לא רק מכוח השלילה, כמקלט ומפלט מפני אפליה ורדיפות בגולה, כי אם גם מפני שעשינו אותה למקום שטוב לחיות בו. שום דבר מעין זה לא קרה בעולם הערבי.
ובחזרה אל "השד הדמוגראפי", עובדה היא שגם היום היהודים הם הרוב מול כל ערביי א"י ביחד: ישראלים, עזתים, ירושלמים, תושבי יהודה ושומרון. וללא עזה, הרוב הוא ניכר.
כמה תהליכים פעלו כאן ביחד: הנתונים הסטטיסטים הערבים הרשמיים היו והינם כוזבים. בפועל, יש ביהודה ושומרון 1,6 מיליון ערבים וברצועה 1,3 מיליון. אכן, בשנות ה-60 של המאה שעברה עדיין ילדה אישה ערביה שישה ילדים יותר מאשר אישה יהודיה, אולם הפער הצטמצם והוא מגיע היום ל-פחות מחצי ילד. תוך זמן קצר יגיעו שני העמים לשוויון: 3 ילדים בממוצע למשפחה. יתר על כן, שיעור הילודה של הערביות הולך ופוחת משנה לשנה, ואלו אצל היהודיות הוא הולך ועולה בהתמדה, ולאו דווקא אצל החרדים. הרגלי הילודה של העולות מברית המועצות לשעבר, למשל, התהפכו כאן. התופעה הזאת היא רבת משמעות במיוחד משום כך, שהיא נוגדת תהליך של התמעטות הילודה העובר על כל המערב, וביתר עוצמה אצל היהודים שם.
בניגוד לכללי "התקינות הפוליטית" אעיר כאן, שזה כוח החיות של ארץ ישראל, שרק פה ולא בקהילות הגולה הזמן, זמן "פרו ורבו" פועל לטובת היהודים!
נושא אחר שבו נשאנו עיניים מקנאות בערבים היה הנפט. להם מקור בלתי נדלה של עושר אגדתי, ולנו מפח נפש. בינתיים חלפו עשרות שנים, ועתה – צאו וראו, מה עשו הערבים בגשם הפטרו-דולרים שירד
עליהם. האם הקימו תעשיות, האם בנו תשתית אנושית משכילה ומיומנת, האם טיפחו חברה יצרנית שתבטיח את עתידם גם לאחר שיכלה הנפט? וכמה פרסי נובל הניב להם כל הנפט הזה?
ולא לכל הערבים יש נפט. בניגוד לדיבור הרם על סולידאריות ערבית, לא ראינו את השייכים של הנפט עוזרים למשקים הכושלים של שכניהם. יחד – היו עלולים להתחבר לכוח כלכלי, חברתי, מדיני וצבאי אדיר. הם לא עשו זאת. הם לא ניצלו את הזמן.
לעומת זאת, ארצנו הקטנטונת, קטנה בשטח וקטנה באוצרות טבע, כן ניצלה לטובתה את הזמן החולף , וגם בלא נפט עולה התוצר הלאומי הגולמי שלה בהרבה על זה של כל שכניה ביחד. דוגמה אחת: התל'ג הישראלי הוא 29 אלף דולר, המצרי – 6000 $!
זמן הוא גם אורך חיים. בישראל, תוחלת החיים לגברים היא 79 שנים ולנשים – 83. במצרים – 66 ו-70 שנה, בהתאמה. במצרים מתים 36 תינוקות לכל אלף, בישראל – 4. הריכוז הערבי היחיד המתקרב לנתונים הישראלים הם ערביי ישראל החיים בתוכנו וגם ערביי יש'ע המושפעים על ידינו, משולבים במידת מה בכלכלתנו ונהנים במידת מה משרותי הבריאות שלנו.
לא נותר אלא לשאול, לטובת מי פועל הזמן, לטובת המפגר או לטובת המתקדם?
דוגמא נוספת – המים. למצרים יש יתרון עלינו – הנילוס. גם לבנון משופעת במים וכמובן עיראק, ארץ הפרת והחידקל. איך הם ניצלו את היתרון הזה? האם הגיעו כמונו להישגים באיכות התוצרת, בתפוקה, בפיתוח זנים חדשים, בטכניקות של השקיה? לא ולא. לעומת זאת אנחנו, ארץ דלת מים, מלמדים את כל העולם וגם אותם – טכניקות של ייצור מים, טיהור מים, מחזור מים, השקיה וטפטוף.
דלים אנחנו באדמה פורייה, דלים בגשמים ובנהרות, אך פיצינו את עצמנו ע'י כישרון, עמל וגישות חדשניות. כיום, כמה משכנינו הערבים מקבלים מים מאיתנו: ירדן, הרשות הפלסטינית וגם עזה החמאסית. אנחנו, לא הם, הקמנו מפעלי התפלת מי-ים אשר יספקו עוד מעט 85% מכל התצרוכת הביתית שלנו.
בעמלנו ובכישרוננו הגענו לכך, שזמן-הנפט וזמן-המים אינם מאיימים עוד עלינו. מה גם, שלאחר שכבר למדנו לחיות בלי אוצרות אנרגיה, התבשרנו שבעוד כמה שנים נהפוך למעצמה של גז טבעי.
אם כן, לאן יהודי רץ? ממי הוא בורח? ממה הוא חושש? איך זה שאינו מרגיש שלא רק להגן על עצמו הוא כבר יודע, אלא שגם ההתרוצצות העצבנית, הפחד חסר הפשר מפני עתיד שאין לו שליטה עליו, כל אלה זמנם חלף עבר?
במיוחד נראית מופרכת המנטרה שהזמן פועל נגדנו כאשר מסכמים במספרים, מה הערבים מעוללים לעצמם . יורם אטינגר, במאמר מ-20.1.12, ציטט עיתונאי תורכי, בורק בקדיל, מן העיתון הוריאט (22.8.11), שניסה לספור את חללי הערבים במלחמותיהם הפנימיות:
הג'נוסייד בסודן; מעשי הטבח בבנגלדש שהגיעו ל-1.25 מליון נרצחים ב-1971; 200,000 הרוגים באלג'יריה, במלחמה בין האסלאמיסטים לממשלה בשנים 1991-2006; מיליון הרוגים במלחמת עיראק-אירן; 300.000 הרוגים שיעים וכורדים בידי סדאם חוסיין בעיראק; 20.000 הרוגים בסוריה בידי אסד האב בעיר חמה ב-1982; ועוד 150.000 נרצחים בעיראק, לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי, מידיו של בן-לאדן.
חוקרים סיכמו, שמאז 1948 – 11(!) מיליון מוסלמים מתו מוות אלים במלחמותיהם הפנימיות.
ובעודי כותב זאת, נוספים מדי רגע עוד ועוד קורבנות בסוריה, שבה כבר נרצחו כ-7000 בני אדם. ועוד לא הזכרנו את המלחמה הכורדית-תורכית שעלתה בכ-40,000 קורבנות אדם מאז 1984.
בהשוואה לשיכרון הדמים הזה, אומדים את מספר הרוגי כל המלחמות עם ישראל ב-35,000 – כך לפי מספריו של העיתונאי התורכי, כלומר – אפס נקודה שלושה אחוזים מן הסך הכל הנ"ל, ובמלים אחרות: על כל ערבי יחיד שנהרג במלחמותיהם נגדנו, הם הרגו בינם לבין עצמם – 315!
נכון, יש לנו בארץ, בתוך עמנו, וויכוח פנימי מר על רקע של פילוג רעיוני נוקב, ובכל זאת איננו יודעים כאן חמת-רצח שכזו, והלוואי שגם לא נדע. לעומת זאת, כשהערבים בכל רחבי המזרח התיכון טובחים אלה באלה – וכאן המקום להזכיר גם את הטבח ההדדי בין הפת'ח לחמאס – האפשר לומר שהזמן פועל לטובתם?
גם מול שלטונות רמאללה הזמן פועל לטובת היהודים, למרות כל העזרה שהמינהל האזרחי ומרכז פרס לשלום ודומיו מושיטים להם.
ישראל הצליחה להפסיק את טקטוק שעון-הטרור הפלסטיני, ובכך הפריכה עוד שקר מתוצרת שוטפי המוחות של השמאל, שכביכול טרור אי אפשר לנצח. ובאין טרור, ניצלו היהודים את זמנם היטב – לבנין וליצירה. בתוך יהודה ושומרון ובירושלים ההיסטורית הוקם מפעל התנחלות, אשר שתל בשטח יישובים ושכונות שעם הזמן גדלו וצמחו, כדרכם של אורגניזמים חיים. כיום, מספר יהודי ירושלים המזרחית ביחד עם יהודי יהודה ושומרון מסתכם בשליש ליד שני שליש ערבים בשטח שהיה כבוש ע"י ירדן לפני ששת הימים. יש הסבורים, שהכמות הזאת כבר יצרה מציאות בלתי הפיכה.
זמן שמנוצל לצמיחה, מטבע הדברים פועל לטובת הצומחים. הוא מעמיק את שורשיהם ומרחיב את נופם, ובמקרה דנן גם סוגר יותר ויותר את האופציה הקטלנית ששמה "המדינה הפלסטינית".
הערבים מצידם חוזרים על הסיסמה הכוזבת שהזמן פועל נגד היהודים, למרות שהם יודעים שאין לה שחר. מדוע? בראותם אותנו מטעים את עצמנו, למה לא ירכבו גם הם על הגל?
דברים רעים הם לומדים מאיתנו, דברים טובים – לא כל כך. עלינו עברה שואה מחרידה, ובכל זאת לא התמסרנו לחלוטין לצער, לאבל ולהאשמת כמעט כל העולם, למרות שיש את מי להאשים. הקדשנו לכל אלה את הכוחות, תעצומות הנפש והזמן הראויים, אך בחיי היום יום הפשלנו שרוולים וניצלנו את הזמן לבניית המחר. ידענו, שהמביט רק לאחור, עלול להפוך לנציב מלח.
המתקראים "פלסטינים" עושים בדיוק ההיפך. בראשם וברובם הם תקועים בהטלת אשמות: נאכבה, ניצול, כיבוש, דיכוי, אפליה – שטף בלתי פוסק של טענות, טרוניות ורגשי טינה ונקם שאינו מותיר להם זמן לבנות לעצמם עתיד איכותי ומכובד, בעזרת שפע האמצעים שנפלו לידיהם. מיליארדים נשפכו עליהם מאז אוסלו והודות לאוסלו, אבל את מה שלא גנבו או בזבזו, הוציאו בעיקרו על בניית צבא, מימון טרור ותעמולת שטנה.
נוכח כל אלה, כאשר ישובו ויטענו באוזנינו: "הזמן פועל נגדכם", ראוי שפעם אחת נטיח את כל האמת בפני המתהדרים שגם אחרי 40 שנה הם עדיין מבצעים את פשעי נקמת הדם שלהם: קטנים אתם עלינו, שאנחנו מודדים את זמננו ביחידות אחרות לגמרי – ב א ל פ י שנים! 2000 שנה חיכינו, ומשחזרנו לא איבדנו רגע מלעשות את אשר אנחנו יודעים: לבנות ולנטוע, לחדש את ימינו כקדם.
לא כדאי לערבים לנסות לאתגר עם מימד הזמן את היהודים, העם היחיד בעולם שהתמודד עם הזמן ההיסטורי – ויכול לו!
אליקים העצני
אין תגובות »
קטגוריות: אליקים העצני, דעות, כללי
פורסם ביום 19 בפברואר, 2012 מאת admin
גלאון: זו אחריותה של המדינה לדאוג למתן שירותי לימוד עברית לעולים ולמנוע את פיטוריהם של עשרות
לבקשת יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, יתקיים מחר (ב', 9:30) דיון דחוף בוועדת החינוך של הכנסת, על הכוונה לסגור את פעילותם של האולפנים לעברית.
ח"כ גלאון: "זו אחריותה של המדינה לדאוג לשירותי קליטת עולים, ולשמור על הפעלה רציפה של האולפנים לעברית, ועל כן הכנסת חייבת להתערב בנושא. הסוכנות היהודית החליטה להפסיק להשתתף במימון הפעלת האולפנים לעברית, ועל כן אם לא ינקטו צעדים נוספים, הם יסגרו ב – 15.3. יזמתי את הדיון כדי להגיע לפתרון תקציבי שיאפשר את הפעלת האולפנים, ויהיה מוסכם על משרד החינוך, משרד הקליטה והסוכנות היהודית."
גלאון הוסיפה: "מימון הסוכנות היהודית מהווה רק 8% מתקציבם הכולל, שרובו מגיע ממשרד החינוך וממשרד הקליטה, אך מכיוון שהסוכנות מספקת את התשתית הפיזית להפעלת האולפנים, הפסקת המימון משמעותה סגירה של האולפנים לעברית ופיטורי המורים העובדים בהם".
אין תגובות »
קטגוריות: זהבה גלאון, כללי
פורסם ביום 18 בפברואר, 2012 מאת admin
נכתב על ידי: אלכס לוין
רבות נכתב על הנושא של הזנות ומיגורה במדינת ישראל.
הצעת החוק החדשה בניצוחה של ח"כ אורית זוארץ אשר תביא לידי כתב אישום את המשתמשים בשרותי המין למיניהם במדינת ישראל צודקת, הגונה וטובה ועל כן יש ליישומה במהירות ולא לגרור אותה לאורך שנים.
מדוע צריך לחוקק את החוק לענישה של המשתמשים בשרותי הזנות בישראל:
ראשית החוק הזה יוכל לצמצם לפחות במחצית את היקף הזנות במדינת ישראל, מכיוון שאדם אשר ירכוש את שרותי הזונות במדינת ישראל תהדהד בראשו המחשבה שהוא ייתפס , ייעצר, יוגש נגדו כתב אישום בגין כך, שמו יפורסם, ירשם לו רישום פלילי אשר ירדוף אותו עשרות שנים, ישב בבית הסוהר או יקבל עבודות שירות ובנוסף לכך שמו יוכתם לכל ימי חיו ואף חיי המשפחה שלו אם הוא נשוי יכולים להינזק מכך. כל הדברים הללו אם יקרו ואם משטרת ישראל תפעל נחרצות ובתי המשפט יפעלו במהירות ויכניסו את רוכשי שרותי הזנות לבתי הסוהר ,הזנות במדינת ישראל תיפגע בצורה משמעותית ותרד לפי כל ההערכות לכדי מחצית. זה כשלעצמו חיובי ביותר.
תעשיית הזנות ושימון עולם הפשע וארגוני הפשע בכסף רב:
עצירת הסחר בנשים ולו במחציתו על ידי ענישה של צרכני הזונות יפגעו בצורה קשה בהזרמת כספים אדירה לארגוני הפשע השונים ובכלכלת הכסף השחור של עולם הפשע ושל אלו החיים על חשבון הזונות . דבר זה יעצור בצורה מסיבית את הכסף הזורם בזרם אדיר לארגוני הפשע השונים. יבלום את כמויות הכסף האדירות אשר מסתובבות אצל משפחות הפשע השונות וכן אצל סרסורים שונים אשר חיים היטב על חשבון הסחר בנשים זה. יש לציין שהזנות בישראל נמצאת במקום השני בחשיבותו של המשאב הכספי של ארגוני הפשע והפשע בכללותו אחרי הסחר הסמים במדינת ישראל, פגיעה במקור הכנסה זה תפחית בכ30% את כמות הכסף אשר מתגלגל לו בארגוני הפשע בכללותם. בדבר יביא למצוקת אשראי שתגבר עקב חקיקה זאת בכול ארגוני הפשיעה הללו.
מספרי הזונות במדינת ישראל :
על פי כל הסטטיסטיקות הקימות במדינת ישראל ועל פי כל הרישומים כולל במאגרי משטרת ישראל, כיום מועסקות בזנות על צורותיהן השונות כ 15000 זונות ויש הקוראים להן נערות ליווי. מספר פנטאסטי לכל הדעות. מרביתן של הזונות צרכניות סמים ברמות שונות , צריכת הסמים היא מקור נוסף לשימון סוחרי הסמים מחד, ארגוני פשע מאידך , מזרימות כסף ומקימות את עולם סוחרי הסמים, מגבירות את הפשע במדינת ישראל, ואף מובילות במספרים הולכים וגדלים את הדבקת צרכני הזונות במחלות שונות כולל במחלת האיידס. אותם צרכנים בקיום יחסי המין עם נשותיהם או עם נשים בכלל שהם מכירים והן אינן זונות מעבירים להן את המתנות שקבלו מהזונות אשר איתן קיימו יחסי מין בתשלום. כלומר הפצת המחלות היא אחד הנקודות החשובות שיש לקחת אותן גם כן בחשבון כאשר באים להתמודד עם עולם הזנות במדינת ישראל. מחלות אלו גורמות להוצאות כבדות למערכת הבריאות של מדינת ישראל , צמצום הזנות בישראל יחסוך לפי הערכות שונות כ 400 מיליון שקלים בשנה למערכות הבריאות במדינת ישראל וזאת על ידי כך שיהיו פחות חולים במחלות המין, מחלת האיידס ומחלות זיהומיות שונות שאותן זונות מפיצות.
ילדים וזנות :
בזמן האחרון הזדעזעתי כאשר שמעתי מעובדים סוציאליים וכן יועצים בבתי ספר שהתופעה של מין ראשון אצל בנים רבים וכן חוויה מינית ראשונה מתקיימות לא עם החברה אלה עם זונה, הדבר מחריד, הילדים הללו מקבלים מושגים שגויים על המין ועל יחסי מין כאשר החוויה המינית הראשונה שלהם היא אותה זונה, זונת רחוב מסוממת , רווית מחלות , אשר מוכרת את יחסי המין בתשלום מלאה. איזה עולם של מושגים של אהבה ומין רוכש אותו נער כאשר החוויה המינית הראשונה שלו היא זונה.
סחר בבני אדם:
הסחר בבני אדם היא תופעה קשה ולא ניתנת להסכמה . נשים, ילדות קטנות, ילדים, נוער, יבוא נשים לצרכי תעשיית הזנות , כולם כלולים בסחר הזה. אין ברירות מחדל, אין מיון ,כל מי שיכול נלכד ברשת הזאת שתווים אותה אותם סוחרים בבני אדם, רק חברה לא בריאה יכולה לתת יד לכך, חוקים חמורים ועונשים כבדים לסוחרים בבני האדם הללו חייבים לקבל עונשים כבדים, יש לחוקק ענישה מינימאלית לכל סוחר כגון זה לא חשוב אם הוא יבואן זונות , או חי על חשבון זונה, צרכני הזונות חייבים להיענש במינימום של שישה חודשי מאסר, קנס כספי משמעותי שלא ירד מ 6000 ₪ על כל רכישת שרותי זנות שעליה הוא נתפס, כאשר ייתפש בפעם השנייה חייב המאסר לעלות לשנה אחת והקנס חייב להיות מוכפל. רק ענישה קשה ולא מתפשרת ,כאשר כל גורמי אכיפת החוק נתרמים לכך, המשטרה , הפרקליטות , בתי המשפט והתקשורת שתפרסם את שמו של כל משתמש בשרותי הזנות מעל גבי העיתון ואו בטלוויזיה, פרטיו המלאים ותמונתו של רוכש שרותי זונה יפורסמו במלואם, רק זה יפחית את התופעה לכדי מחציתה לפחות בשלב הראשון.
חינוך -במערכת החינוך:
מערכת החינוך חייבת לקחת את הנושא כאחד הנושאים הנלמדים בשיעורי חובה במסגרת לימודי האזרחות במערכת החינוך , הכנסת המודעות שהזנות וצריכת הזנות היא דבר לא טוב, זה עולם הפשע, זה נתינת יד לסחר בבני אדם. שר החינוך חייב לתת הנחייה להכין תוכנית לימודים לתחום הזה ולשלבה במערכת הלימודים במסגרת שיעורי האזרחות ואף לייצר שאלה חובה על כך בבחינת הבגרות באזרחות. רק תהליך כגון זה יוכל ליצור את המודעות אצל התלמידים ולאחר מכן אצל הבוגרים שהזנות- הסחר בבני אדם פסול הוא.
לסיום ברכות:
ברצוני לברך את חברת הכנסת אורית זוארץ על קידום החוק, ברצוני לציין את חברת הכנסת זהבה גלאון ששמה לה למטרה במשך שנים רבות את הנושא הזה כאג'נדה שהובילה אותה במשך שנים. ברצוני לציין שללא חברות הכנסת הללו לא היינו מגיעים עד הלום עם יצירת חוק חשוב זה של ענישה של צרכני הזנות בישראל.
אין תגובות »
קטגוריות: דעות, הכרזת מלחמה, שווה קריאה
פורסם ביום 18 בפברואר, 2012 מאת admin
המאמר עוסק בשקול הכוחות והצרכים שבין קיום האומה לבין רווחת הפרט, קילקוליו ותיקוניו. עובדתית, הנושא אינו נהיר לאזרחים רבים במקומותינו ורבים אינם חשים בתהום הנפערת בבלי משים לרגלינו עקב כך.
נכתב על ידי: אהרון רול
המאמר עוסק בשקול הכוחות והצרכים שבין קיום האומה לבין רווחת הפרט, קילקוליו ותיקוניו. עובדתית, הנושא אינו נהיר לאזרחים רבים במקומותינו ורבים אינם חשים בתהום הנפערת בבלי משים לרגלינו עקב כך.
מדינת ישראל טולטלה ממתן עדיפות לזכויות הציבור עם קום המדינה (ולפניה), לעבר עדיפות ברורה לכיוון הפרט וזכויות האזרח שלו בימינו אלה. ברי הוא לכל בר דעת כי הקמת וייצוב מדינת ישראל בשנותיה הראשונות לקיומה דרשו מתן עדיפות עליונה לצרכי האומה והעם על פני צרכי הפרט.
כך, נישלחו עולים חדשים לשיכון באזורי הפריפריה, במקרים רבים נגד רצונם, על מנת לעבות את ההתישבות בשטחי מדינה ריקים ופרוצים. מאותה הסיבה ניתנה ובדין עדיפות קרקעית ותקציבית לקיבוצים אשר מסורתית איכלסו ועיצבו את גבולות המדינה. תקציב הביטחון קודש והיה אסור בנגיעה, היצוא קיבל עדיפות על פני רמת חיי האזרחים, משטר הצנע של תחילת שנות החמישים הוטל על מנת לייצב הכלכלה ולתקצב את צרכי הביטחון העצומים יחסית של אותה תקופה וזאת כמובן על חשבון רווחת הפרט, וכן הלאה.
המצב המתואר נימשך תוך מעלות ומורדות עד תום שנות ה80 ותחילת שנות ה- 90 למאה הקודמת. בעובדה, עדיין בשנת 1985 נימחקו 18 מליארד שקל (בערכי 1985) מחובות הקיבוצים מאחר ועדיין הוכרו הם ובצדק, כנתונים בעדיפות ציבורית-לאומית עליונה המחייבת יציבותם וחיזוקם הכלכלי. ומנגד, השקעות המדינה בהתישבות ביו"ש ובצדק גם הן, ביטאו רמת עדיפות לאומית (ופוליטית-מדינית), על פני הפרטים בנינו. ישית הקורא ליבו כי השקעות המדינה בהתישבות מעבר לקו הירוק (בניכוי השקעה תשתיתית מקבילה באזרחי ישראל בכל מקום אחר שהוא), לא הגיע אף למחצית מ"תספורת" הקיבוצים (למרות הלעז שכנגד) וזאת בלא שנביא בחשבון הטבות נוספות רבות (קרקע, מים, רשיונות וכדומה) להתישבות בתחומי הקו הירוק.
אלא שבתחילת שנות ה- 90 למאה הקודמת נפל דבר, נערך הפוטש (הפיכה) המשפטי של אהרון ברק בבית המשפט העליון אשר נטלה במחטף ניבזי את מוסרות השלטון על מדינת ישראל, דרך "המהפכה החוקתית" ו"הכל שפיט" מידי הכנסת והעבירתן לידי הרשות השיפוטית ובראשה בית המשפט העליון. ההפיכה לא נערכה בכדי, עמדה מאחוריה משנה סדורה וחשבון קר ומדוקדק.
נזכיר. בשנת 1977 ארע המהפך הפוליטי ומפלגת העבודה שהיתה (בגילגוליה השונים) בשילטון מאז קום המדינה, נאלצה לפנות מקומה למפלגת הליכוד (על גילגוליה השונים שלה). באחת, חשה "האליטה הלבנה הרחבייתית" (כמטפורה מייצגת), כי עולמה חרב עליה, "יש להחליף את העם אשר אינו מבין את שטוב לו" היו מחשבות ואומר אשר חלפו במוחות שמאל לוהטים, מדוכאים ומאוכזבים מאותה התקופה.
שקלו ותרו חכמי השמאל אחר פיתרון יצירתי אשר יותיר בידיהם את השלטון הכה מתגמל על מדינת ישראל גם כאשר הציבור מאס בהם והורידם מהשלטון. הפתרון נימצא תוך קיעקוע הדמוקרטיה הישראלית מבפנים לשם השגת מטרה פוליטית והיא בהשתלטות זוחלת, לא תקינה ברובה ופושעת בחלקה, על כל המוסדות אשר אינם ניצרכים לבחירה אך השפעתם אף גדולה יותר על מבואותנו ומוצאותינו.
הנוסחה הגואלת ניסמכה על עובדות הסטוריות אשר בהן עמל השמאל בארץ בראיה מפוקחת עתידית, לבצר את שלטונו-ממילא במוסדות אלו אשר איפשרו מינויים פוליטים של אנ"ש הרחק מעין הביקורת הציבורית (אשר ממילא היתה שתומת-עין עקב תקשורת שמאל מפרגנת ומעלימה) משך 29 השנים שקדמו למהפך הפוליטי-דמוקרטי הימני.
ההשתלטות בוצעה והושלמה בשנות התשעים למאה הקודמת באמצעות השלמת החדירה לקירבי מערכת המשפט ובית המשפט העליון בראשו. פעולה זו התאפשרה בסיוע ניכבד מצד התקשורת אשר ברובה המכריע מגבה באופן עיוור החלטות שנויות מאד במחלוקת של מערכת המשפט, כמו גם האקדמיה המספקת חומר גלם משובט, שטוף מוח להעצמת אותם מוסדות בילתי בחירים, וכלה במשרדי ממשלה כדוגמת משרד החוץ ומשרד החינוך, והפיקוד העליון של צה"ל, המשטרה ושרות הביטחון לדורותיהם. מאחר שמוסדות אלו אינם בחירים הרי שמינויים שנערכו בם בעבר הציבו נאמנים אחודי אג'נדה בעמדות מפתח "אליטיסטיות", בררניות, המשולים ל"מסמר בלי ראש" דהיינו, שלא ניתנים להסרה, תוך הדרת "ההמון הניבער". מינויים אלו שיכפלו את עצמם ללא סוף עד עצם ימינו אלה.
אם באנשים נורמטיבים עסקינן, הרי שהאדם הממוצע בוחן את האויב שלפניו בשום שכל ובאובייקטיביות, תוך סינון מאוויים אישיים, ובהתאם לכך מוציא בהתאמה החלטותיו המושכלות. אלא שזה אינו המקרה. תוך התעלמות פושעת מהצד השני הערבי ומאוויו לכיבוש כל ארץ ישראל מהנהר לים מידי "היהוד הצלבני", קידמו ועדיין מקדמים אנשי החונטות ו"האליטות הלבנות הרחביתיות", כזומבים חסרי דעה את משנתם הגורסת קיעקוע מדינת הלאום היהודית בארץ ישראל והקמת מדינת גל אזרחיה (הפלשתינים) על חורבותיה. אין צורך להרחיב כאן, הדברים ידועים: הסכם אוסלו האסוני, פינוי לבנון האסוני (בדרך שנעשה), גרוש גוש קטיף וצפון השומרון האסוני, מלחמת ה"עייפנו מלנצח" של לבנון השניה האסונית וכן הלאה, אסון רודף אסון. משך כ- 20 השנים החולפות בלבד "הצליחה" ישראל, מודרכת מדיניות שמאל אוטופי אוניברסלי, להיכשל פוליטית ומדינית למצער בכל שנגעה בו והתוצאות עוד תהדהדנה זמן רב לתוך העתיד ואין וודאות כי אי פעם תישככנה.
לשם השגת מאוויי האליטה הישראלית, הרואה עצמה כשליטה על מדינת ישראל, חייבת היתה זו לבצע מהפך חשיבתי בתודעתם של אזרחי ישראל ולהסב בכך את מדינת ישראל ממדינת לאום יהודי השמה דגש על צרכי-הציבור למדינת צרכי-הפרט. הרעיון מאחורי השינוי הוא פשוט יחסית. במדה וצרכי הפרט עולים על צרכי הציבור הרי "מתייתר" הציבור והעם הופך לצבר של פרטים אשר אינם מקושרים האחד לשני וכך המטרות הלאומיות אשר חדלו להיות משותפות ניתנות להסרה ולמשיסה בקלות יחסית. היוצא מכך, כי "הלאום" מאבד את מרכזיותו. היוצא מכך שוב הוא כי צבר פרטים ניתן לשליטה בקלות יחסית מאשר ציבור מלוכד ומכאן קל להוליכו באף בנוסח "הפרד ומשול" לעבר מטרות אשר אינן קשורות בהכרח בקיומו הפיזי. וההמשך וסופו ברורים – יצירת "מדינת כל אזרחיה", מדינה אמורפית, שאינה מדינתו של העם היהודי וקרוב לוודאי שתהפוך למדינה פלשתינית בעלת מיעוט יהודי אשר תסופח ממילא ברבות הימים ל"פלשתין הגדולה" אשר תקום על חורבות ממלכת ירדן וישראל, וזאת עם החלת "זכות השיבה הפלשתינית" לתחומי מדינת ישראל המקודמת נימרצות על ידי החונטות הלבנות האשכנזיות.
לצורך זה גוייסו מצד החונטות השמאליות-רדיקליות סיסמאות מאחזות עינים (בהקשר המזרח תיכוני וקיום ישראל בו) כגון "שלום תמורת שטחים", "שלום עכשיו", "הכיבוש", "ישראל מדינת אפרטהייד", "צה"ל צבא כובש", "זכויות אזרח", "זכויות העם(?) הפלשתיני", "החרדים אסון למדינה", "זכויות הבדויים", "זכויות מבקשי העבודה הסודנים", "צעירים –(פלשתינים)", "יהוד הנגב והגליל (מלה גסה") וכן הלאה והלאה ללא גבול. מטרת מסע ההכפשה האנטי ישראלי אשר הובל בידי אנ"ש מהתקשורת ותואם וגובה הדוקות על ידי בית המשפט העליון הישראלי וזאת תוך גיוס אנטישמים מובהקים, רחבי כיסים, עמוסי שלמונים ואתננים מארצות הים לשם כך, היתה ליצור דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה לקיום יהודי בארץ ישראל, להציג את היהודים היושבים בארץ כחמסנים, כפולשים ומכאן כי עליהם להעביר את שטחי ישראל לבעלים "האמיתיים" הלא הם הפלשתינים. נייתר כאן את הוויכוח מי הם הפלשתינים בעיקרם המכריע – המצרים, הסורים, הלבנונים, העירקים, הירדנים ועוד ערב רב של מבקשי עבודה מסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה-20 אשר הומצאו כעם בתמיכה אדירה של השמאל הישראלי על מנת לנשל את היהודים מאדמתם ההיסטורית.
עד כאן באשר לעבר וההווה, ומה באשר לעתיד? חייבים אנו לעצור את מרוצת האמוק לתהום. במדה ותימשך המגמה של עדיפות הפרט על הכלל בניצוחו של בית המשפט העליון וזאת בהתחשב במצבה הגיאו-פוליטי של ישראל במרחב הרי שסיכויינו לשרוד בעתיד מפוקפקים. מדינת ישראל הינה מדינת דמוקרטית אשר מושתתת על עקרונות היהדות אשר הינם יחדיו מתקדמים יותר מהרוווח בדמוקרטיות המערביות (לכן הללו רואים בנו מחוייבים לסטנדרטים אחרים, נעלים יותר ובדין). אלא שהדמוקרטיה שלנו תאותת את סממני חורבנה במדה ותשאף לעבר האוטופיה והאוניברסליזם. במצבנו האזורי עלינו לנקוט בדרך "הדמוקרטיה המתגוננת" עד יעבור זעם.
חייבים אנו ליצור איזון בין הרצון האוטופי לחיות במדינת רווחה ללא גבול ומידה לבין המציאות הקשה והקרה של צרכי קיומנו באזור אולי מהבעיתיים כיום בעולמנו. שמיכת התקציב הינה מדודה ומוגבלת, כל משיכה שלה לכיוון מסויים חושפת את הצד האחר. עלינו ליצור איזון בין יכולותינו הכלכליות לבין צרכינו הקיומים לפי סידרי עדיפויות לאומים מוסכמים בנושאי ביטחון, חינוך, מערכות הסעה, שינוע סחורות, מים, חשמל וכן הלאה. איננו יכולים לצרוח ברחובות "צדק חברתי" בלא חשבון ובאופן כה שאינו מושכל. לוואי ויכולנו לספק לכל אזרח בית צמוד קרקע, גפן ותאנה בחצר, מכונית יוקרה וחופשה שנתית מפנקת בארצות הים, אלא שעלינו לחיות בהתאם לאמצעינו האישיים והלאומיים והללו כידוע מוגבלים לאור צרכי הקיום הבסיסים. שמירה על הקיום ללא רווחה אוטופית הינה אפשרית בהחלט, רווחה אוטופית ללא אמצעי קיום פיזי כמוה כעורבא פרח. אנו מצווים לאחריות ציבורית ממש כפי שאנו חפצים ברווחה אישית, אין סתירה בין הדברים.
כעת כאשר דורית בייניש אשר תפקודה הפוליטי-משפטי הפך למשל ושנינה השנוי במחלוקת עמוקה מסימת סוף סוף את תפקידה בבית המשפט העליון ומרבית עם ישראל מחזיק אצבעות לכך כי תסיימו ללא תקלות ואזי תצלול בתהום הנשיה. עלינו כעת להמתין ולראות אם בית המשפט העליון בראשות השופט אשר גרוניס מפנים את הביקורת הציבורית לאחר עידן בייניש הבזוי ונכון לתקן את הקילקולים (ובפרט נושא "הכל שפיט"), אשר הפכוהו בראיית מרבית הציבור למוקצה מחמת המיאוס. אך במדה ולא כך יקרה, לא אלמן ישראל קיימות דרכים אחרות ליתקון את בית המשפט
יש להתחיל בכך מראש הדג הסרוח. יש לערוך רוויזיה יסודית בבית המשפט העליון הישראלי ולהעמידו על ערכי השוויון והדמוקרטיה כהלכתם ולא כפי שהינו מייצג אך סקטור קטן יחסית בעם. אלא מאי, על מנת ל"יישר" את "העליון" חייבים נציגי הריבון להתעשת ולבצע המוטל עליהם והכוונה היא לכנסת ישראל.
ראוי להסיר ספק אשר אפשר ויעלה מהכתבה. לא נחטא לאמת אם נאמר כי בית המשפט העליון ניתפש בעיני אזרחי מדינת ישראל כמוסד חשוב מאין כמוהו החיוני לקיומה של דמוקרטיה תקינה במסגרת שלש הרשויות השלטוניות. הביקורת הקשה והמוצדקת על בית המשפט העליון אינה מופנה למהותו של המוסד אלא לשופטים המכהנים בו ולכן שידוד המערכות הדרוש הינו ראש וראשון פרסונלי ובעקבותיו מנהלי התנהלותי. להוותנו, קיים ליקוי מאורות בין שופטי העליון. הללו ככלל, אינם מסוגלים לבדל עצמם ושפיטתם מנטיות ליבם הפוליטיות האישיות ומכאן שאינם ראויים לשבת בדין, בכל ערכאה.
וכך, אם חפצי "צדק חברתי " לאשורו הננו עלינו לתקון ראש וראשון את כנסת ישראל על מנת שזו תתקן קילקולי בית המשפט העליון. המערכת הפוליטית הישראלית הינה מסואבת ומושחתת (ככלל – אין הכוונה למתי המעט הישרים בה). ניתן היה עדיין לשרוד במערכת מושחתת יחסית שהרי מדינות רבות בעולם מתפקדות באורח משביע רצון למדי תוך כדי שנושאות מערכת פליטית מושחתת (במדה סבירה…). אלא שהמערכת השלטונית בישראל אין לה אח ורע בעולם, זו כאמור לעיל מערכת הנישלטת על ידי ממשלת צללים חונטאית-אליטיסטית-משפטית במתכונת "מועצת-הפיכה" ברפובליקת בננות מרכז אמריקנית ולא הממשלה הנבחרת על ידי הריבון ולכן ניצפה השיתוק השילטוני אשר כה פושה במקומותינו.
מפאת שחיתות המערכת הפוליטית והידע אשר ניצבר במערכת המשפט כנגדה (אנו קוראים לתופעה "תיקים באפלה"), הרי ניבחרי הציבור הינם למעשה בני ערובה בידי המערכת המשפטית ומחויבים לציית לה ולא, ישלפו מספר "תיקי אפלה" לאור השמש וביש הגדא, "הסוטה" מהדרך שהוכתבה לו יוכפש ויפוטר הן מטעמים משפטיים והן מלחץ ציבורי המוזן בידי תקשורת המוכנה ומזומנה לשתף פעולה כמובן עם חגיגת תפירת התיקים.
ולכן, הפתרון הינו לכאורה אוטופי אך ניתן לביצוע וכולו בידי הציבור. יש להרים ולבחור לכנסת ישראל נציגים אשר לא היו מעורבים מעולם בפעילות פוליטית שמעבר לפעילות אזורית-ציבורית, כמו גם טכנוקרטים בלא עבר פוליטי. אין לבחור לכנסת ישראל פוליטיקאים עם עבר פוליטי בכנסות קודמות (למעט מעטים ראויים) מאחר שסביר להניח, לאור האמור לעיל כי הינם כבר מוכתמים פלילית לכאורה בעברם ו"הכתם" כבר שוכן ב"תיק באפלה" בכספת משפטית עלומה, מוכן ליום פקודה לסחוט את הניבחר. העדות המכריעה לנאמר כאן היא אופן הצבעתם של חברי כנסת מסוימים כנגד כל הגיון ואידאולוגיה בה הינם לכאורה מחזיקים ובשמה ניבחרו. במשתמע, קיים גורם חיצוני כבד משקל כאמור לעיל המכתיב הצבעותיהם.
אך ורק כנסת נקיה משחיתות וחשבונות פוליטים מוקדמים תוכל להתנער מנוהלי "התקינות הפוליטית" הפסולים ולהשיב את מדינת ישראל לתלם הישר דרך "יישור" המערכת המשפטית. לאלו המפקפקים נזכיר כי מדינת ישראל קמה בידי אספה-מכוננת אשר כללה אנשים רבים ראויים ואשר רובם המכריע היו ללא כתמי שחיתות וללא ניסיון פוליטי רב בעברם והנה זה פלא, קמה מדינת ישראל ואף פרחה ושיגשגה.
בשנה החולפת נערכו על ידי כנסת ישראל מספר נסיונות להחזיר את מדינת ישראל לשפיות. לא כדי להסב הגלגל שוב לעבר עדיפות הציבור על הפרט, אלא להחזיר את המערכת לאיזון חיוני בין זכויות הציבור לזכויות הפרט אשר קועקעו אנושות עקב "המהפכה השיפוטית" האסונית. לכאורה, אין מטרה נאותה הימנה. והנה, "הפלא ופלא", אותם שאמורים ליצגנו בכנסת ולשמור על זכויות האזרח והאדם הציבוריות שלנו, אותם הפוליטיקאים, לכאורה-ניבחרינו, העדיפו את זכויות "החונטה הלבנה הרחבייתית" על פנינו כולנו וטירפדו בעקביות את הנסיונות לתיקון.
נעיר כאן כי שינוי שיטת הבחירות לעבר שיטת בחירות אזוריות הינו עומד כיום ברמה קיומית ישראלית אסטרטגית ובמדה ונגרור רגלים בנושא כמונו וכורתים את הענף עליו אנו יושבים. אך גם אם יתעכב מתווה זה לא אלמן ישראל.
מועמד מטעמנו לכנסת לא יקבל את קולנו במדה ולא ייתחיב לתקן ראש וראשונה את המערכת המשפטית (כולל פרקליטות המדינה) והמתחולל בבית המשפט העליון. תיקון המערכת המשפטית יאפשד בקלות יחסית תיקונם של נושאים בוערים בחברה הישראלית כגון צמצום כוחם של האוליגרכים במשק, קיעקוע המונופולים במשק, איזון כולל במערכת התקשורתית הממלכתית והנתמכת ציבורית, נקיטת מדיניות יהודית לאומית שפויה, העצמת עדיפויות לאזורי הפריפריה, קידום עקרונות וועדת טרכטנברג, עזרה לנזקקים האמיתים בלבד, הוצאת כל גורמי הציבור לעבודה ולשרות בצבא או שרות לאומי באופן מודרג ומושכל, דבקות בעקרון המדינה היהודית, הציונית והדמוקרטית, חתירה שפויה ומפוקחת להסדר עם הפלשתינים וכדומה.
אפשרות נוספת הראויה לשיקול רציני ביותר הינה הקמת "בתי משפט מחוזיים לערעורים" תוך הגדרת ערכאות ערעור ראשונה ושניה ולהוציא סמכות זו מידי בית המשפט העליון. ניתן לקחת דוגמא מ"המעגלים" הפדרלים לערעורים של מערכת המשפט האמריקנית. מזה זמן רב הגיעו הללו למסקנה כי על בית המשפט העליון להתעסק אך בענינים עקרונים מאחר שאין בידו את הכלים לבחון סוגיות ועדויות סבוכות יום יומיות (ותוצאות ערעור דיין מוכיחות).
בתי המשפט המחוזים לעירעורים, "המעגלים" המוצעים יבחנו לפרטיהם את מסכת העדויות והעובדות של בית המשפט הדיוני (המחוזי) שלא כפי הנהוג אצלנו כיום באורח פסול. פסק דינו של השופט סולברג הינו דוגמא לחתירה לאמת של בית משפט דיוני-חוקר במתכונת אפשרית גם ל"מעגלי הערעור המשפטי" המוצעים וזאת בניגוד להתנהלות רשלנית ביחס ומכאן מעוותת ומבזה את בית המשפט ואזרחי ישראל כולם של בית המשפט העליון באותה הסוגיה של ערעור דיין על הרשעתה בערכאת סולברג.
אין להוציא גם מכלל אפשרות הקמת בית משפט לאומי מרכזי לסוגיות חוקתיות הן בהתהוות והן כאלו המוגדרות כחוקי יסוד ולהוציא סמכות זו מידי בית המשפט העליון במתכונתו הנוכחית. בית משפט זה ייקרא מאוחר יותר "בית המשפט לחוקה". במקביל לבית המשפט המתמחה בחוקה רצוי ביותר להקים בתי משפט מתמחים לנושאים ספציפים כגוגמת נושאים כלכליים, נושאי מיסוי, יחסי עבודה (קיים), בתי משפט למשפחה (קיים).
צבר המטלות הקיים בידי בית המשפט העליון כיום הפכוהו למפלצת משפטית בעלת כח אבסולוטי משחית בעליל אשר מגלה קשיים בתפקוד שוטף ובו בזמן מרכזת סמכויות-על רבות מדי ההופכות את כלל המערכת לנירפה, איטית, מוטת אג'נדה חד מימדית, מערכת שאינה עונה על צרכי האזרחים וגורמת בסופו של יום לעיוותי דין קשים לפונים אליה.
פסוקו של יום – בטקס חילופי נשיאי בית המשפט העליון מאמש חשפה דורית (היוצאת) בייניש את האקדח המעשן בחלקה שבחים לבנימין נתניהו בפניו כדלקמן" "עמדת בפרץ בצורה מרשימה" ואכן נתניהו חסם את מרבית התיקונים ההכרחיים במערכת המשפט שיזמו חברי הכנסת האיכפתים וטעמיו התמוהים עמו (או שמא נאמר, טעמיהם עמם של שליטי ישראל למעשה דרך החונטות הרחבייתיות ומהן לממשלה, מאירגוני הסדר העולמי החדש "בילדרברג" באירופה, "סי.אפ.אר." בארה"ב). למה הדבר דומה, לאותם האקרים סעודים שפרצו לאתר עיתון "הארץ", התנצלו וחזרו בהם בנימוק כי עיתון "הארץ" הוא אחד משלהם. ונישאלת שאלה ראויה: "לצד מי אתה בנימין נתניהו", "האם לצד "החונטות הלבנות הרחביתיות" או לצד עם ישראל"?
אהרון רול
אין תגובות »
קטגוריות: אהרון רול, דעות, כללי
פורסם ביום 18 בפברואר, 2012 מאת admin
זמרת עם יופי וקול אדיר שהגיעה לגדולות אך הידרדרה לסמים ואלכוהול שיריה כבשו את מצעד הפזמונים ונכנסו לפנתאון ושירי האהבה העולמיים
נכתב על ידי: אלכס לוין
בראשית שנות השמונים התוודעתי לראשונה לשיריה של הזמרת המדהימה הזאת. השיר "Saving All My Love For You" מתנגן לו בראשי מידי יום כמו רבים מלהיטיה של הזמרת האגדית הזאת. במשך שנים ובעצם עד היום הזה כאשר נודע לי על מותה הטרגי של הזמרת ממוצע שחור שהדהימה אותי תמיד בקולה האדיר, קול שפילח כתער את האוויר בצלילותו, בעוצמתו ובגיוונו האדיר, צליל אשר נע בכל האוקטאבות האפשריות ולא השאיר את המאזין ללא התפעמות האדירה.
התדרדרותה של הזמרת האדירה הזאת התחילו לפי מיטב הבנתי בגלל הבעיותיה האישיות. זה התחיל מהבעל האלים והמכה בובי בראון שממנו נחלצה בשן ועין. הבעל המכה והכישלון בחיי האישות הביאו אותה תוך כדי משברים עצומים לזרועותיהם של סוחרי הסמים אשר ריפדו את חייה במנות סמים בכמויות אדירות. בנוסף לכך הטיפה המרה לא משה מעל שפתיה כך לפחות רצו השמועות מכל מי שהיה מקורב אליה. מצב זה שנמשך כעשר שנים והביא אותה לידי קריסה וביטול הופעות רבות תוך כדי התמוטטויות רבות שהובילו בסופו של דבר לאשפוזים בבתי חולים רבים לפני הופעות. ולאחר מכן ביטולן של הופעות רבות דבר שהמעריצים הרבים של הזמרת האגדית הזאת התקשו לקבל, אבל זה לא מנע ממעריציה לשמור לה אמונים , בדיוק כמוני עד לרגע האחרון ועד בכלל.
זמרת זאת אשר צמחה ממשפחה בעלת רקע נרחב בתחומי אומנויות הבמה, אמא של וויטני יוסטון בשם 'סיסי', הייתה זמרת ליווי די מפורסמת בארצות הברית, זמרת נוספת שפיארה את המשפחה הייתה הדודנית של וויטני בשם "וורוויק דיון".
ילדה עם יופי וקול נדיר
הילדה וויטני יוסטון נולדה בעיר ניו גרסי , מגיל צעיר וויטני שרה במקהלה של הכנסייה המקומית, יש האומרים שבגיל חמש כאשר החלה להופיע בכנסייה כנערת המקהלה של הכנסייה כבר אז היה ניתן לחוש בעוצמת קולה האדיר, דבר זה הובילה בתוך כשש שנים להיות הסולנית של ילדי המקהלה בכנסייה . כאשר היא בת 17 בלבד "וויטני " מתחילה להופיע עם אמא שלה "סיסי" כזמרת, הן שרות ביחד במועדונים ובפסטיבלים שונים. כבר אז בזמן שירתן ביחד מגלה אותה "קלייב דיוויס" שהיה באותה תקופה נשיא חברת התקליטים בשם "אריסטא". "קלייב דיוויס" היה בעצמו מפיק מוזיקאלי ואמרגן, הוא כמו כל שאר מעריציה זיהה מידית את עוצמת קולה של וויטני יוסטון. הוא החל לטפח אותה ואף יזם והביא לביצוע את יצירת סגנון מיוחד לשירתה ויוחדה האישי של וייטני תוך מתן דגש מיוחד לעוצמת קולה.
הוא נתן ביטוי ליופייה המיוחד ששבה רבים ממעריציה, יופי שחור מהול בגנים לבנים שנטמעו עמוק בגווני עורה, גנים שקבלה מאבותיה שנישאו במשך הזמן עם אנשים ממוצע אינדיאני וכן ממוצע הולנדי לבן, כל זה עם הגוון השחור שהיה לה בגלל מוצאה האפריקני נתנו לוויטוני בסופו של דבר יופי נדיר אשר קשה מאוד להתעלם ממנו. יופייה היה מדהים. כאשר יצא אלבומה הראשון בשם Whitney Housto "n" בשנת 1985 לא היה בית ברחבי העולם אשר לא רכש את האלבום המשגע הזה. לא היה אדם או תחנת רדיו שלא השמיעה את שיריה, שהתנגנו מעל גבי גלי האתר בכול מקום בעולם. לא היה אדם אחד שלא התפעל מהיופי הזה אשר שר בעוצמות קול כה אדירות. אחד הלהיטים הגדולים ביותר היו "Saving All My Love For You".
לא עבר זמן רב והזמרת הנפלאה הזאת זכתה בגיל 23 בפרס הגראמי – הקטגוריה היא זמרת הפופ הטובה ביותר לאותה שנה 1986. בשנת 1987 וויטני מגיע בשנית לראשי מצעד הפזמונים כאשר יוצא לעולם האלבום השני שלה בשם "Whitney" והשיר שכובש את הקבל בעולם בשם "Wanna Dance" מתנגן בפי כל. באלבום הזה וויטני גומלת לאמא על הדחיפה האדירה שהעניקה לה מילדות ודחפה אותה לעולם הזמר. הן שרות ביחד האמא סיסי וויטני את השיר " So Emotional" להיט אדיר תוך כדי שילוב שירה בקול אדיר של זמרת אדירה ואם שיודעת ללוות כל זמר כאילו היא חלק בלתי נפרד מקולו. בשנת 1988 ווינטי יוסטון מגיעה בפעם השביעית לראש מצעדי הפזמונים ברחבי העולם עם שירה הנפלא "Where Do Broken Hearts Go".
וויטני ממשיכה להדהים את הקהל בשלל הופעותיה ברחבי העולם. לצערי לא יצא לי לראותה אף פעם בהופעה חייה, אף על-אף פי כן שיריה מתנגנים אצלי כאילו הם חלק ממך. במיוחד השיר שהיא שרה עם אמא שלה בשם " So Emotional", השיר שלה בשם ", I’m Your Baby Tonight" כובש את הלבבות גם של אלו אשר עד אז לא היו בין מעריציה , השיר עד היום אחד השירים המושמעים ביותר ברחבי העולם. כך גם שירה בשם " All The Man That I Need" .
"אני אוהב אותך תמיד" – שובר כל שיא עולמי
בשנת 1992 נכנסת וויטני לעולם המשחק בסרט בשם " שומר הראש" , שיריה המלווים את הסרט, השירים שלה מעלים את וויטני לדרגות חדשות ומגלים כישרון משחק יוצא מן הכלל. השיר שמלווה את פס הקול של הסרט בשם "אני תמיד אוהב אותך" שובר כל שיא עולמי שלא נשבר עד היום וצועד בראשי מצעד הפזמונים במשך 100 ימים רצופים, שיא שלא נשבר ולא ישבר לעולם כך אני מעריך. שיר זה הוא אחד משירי האהבה היפים ביותר שאני שמעתי מימי. לפי דעתי השיר הוא היהלום בשיריה של וויטני ומזוהה ביותר עם שמה. השיר נכנס לפנתיאון של שירי האהבה העולמיים והפך להיות מושר בכול אירוע אשר מבטא אהבה, יופי והתשוקה לאהבה שכה השתוקקה וויטני לקבל ולא קבלה מבעלה המכה "בובי בראון "אשר הצליח ברוב כישרונו להביאה עד להיכן שהגיעה, ולמשבר שלא יצאה ממנו עד ליום מותה הטראגי היום 12.02.2012.
על סרטה שומר הראש וויטני זוכה בשנת 1994 בעוד שלושה פרסי גרמי. לסיום רק אציין שבכל הקריירה שלה זכתה וויטני בשישה פרסי גראמי , ב-21 פרסים שונים בתחום המוזיקה בארצות הברית. בעשרות תקליטי פלטינה וזהב. וויטני השאירה אחריה ילדה בשם "בובי קריסטינה" שנולדה לבעלה המכה בשנת 1993 . ילדה שהייתה בשנים האחרונות הקרן היחידה בחייה לאור כל הכישלונות המוסיקליים שחוותה בגלל התמכרותה לסמים והמשבר העמוק שחוותה בגלל נישואיה שנכשלו בגלל אלימותו הקשה של בעלה כלפיה.
אני ועוד רבים אחרים נזכור את וויטני כפי שהיית בשיאה, נזכור את שיריה המופלאים ,את עוצמות קולה האדירים. לסיום אני רוצה לשיר בהספד זה את שירה של וויטני "I Will Always Love You" שיר שלבטח כל מעריציה הרבים לא מפסיקים לפזם ברגעים קשים אלו כאשר נודע על מותה הטרגי והיא רק בת 48. לאחר 42 שנות שירה עוד מהיותה נערת מקהלה בכנסייה המקומית בעיר הולדתה ניו גרסי ועד להופעות מעל במות ידיעות והופעתה בסרט "שומר ראש." מה יש לומר אם לא לציין עד כמה טרגי מותה, מוות שמזכיר לרבים אשר אהבו אותה את מותו הטרגי של מיקל גקסון. שניהם מתו במלון באופן טרגי ,גם כאן יש חשש לא קל כי מותה לא היה טבעי ועוד ימים יגידו. יהי זכרה ברוך.
אין תגובות »
קטגוריות: כללי, שווה קריאה
פורסם ביום 18 בפברואר, 2012 מאת admin
נכתב על ידי: אורי אבנרי
לא תרצח. את עצמך
אחרי קום המדינה התגלה הקדוש-ברוך-הוא לדויד בן-גוריון ואמר לו: "הקמת מדינה לעמי בארץ הקודש, ומגיע לך פרס. אמור לי מה משאלתך, ואמלא אותה."
בן-גוריון ענה: "ריבונו של עולם, אני מבקש שכל אדם בישראל יהיה חכם, ישר וחבר מפא"י."
"זה מעבר ליכולתו של אלוהים," אמר אלוהים, "אבל אמלא לכל ישראלי שניים משלוש משאלותיך."
מאז, אם אדם הוא חכם וחבר מפא"י, הוא לא ישר. אם הוא ישר וחבר מפא"י, הוא לא חכם. ואם הוא אדם חכם וישר, הוא לא חבר מפא"י.
בדיחה זו נפוצה בשנות ה-50. אחרי 1967 היא התחלפה בנוסח פחות משעשע.
ישראלים רבים ביקשו מהקדוש-ברוך-הוא שמדינתם תהיה יהודית ודמוקרטית, ותשתרע על הארץ השלמה, מהים עד הירדן. זה יותר מדי אפילו בשביל אלוהים. על כן קבע שכל ישראלי צריך לבחור בשניים מן השלושה: מדינה יהודית ודמוקרטית אך רק בחלק מן הארץ, מדינה בכל הארץ שתהיה יהודית אך לא דמוקרטית, או מדינה בכל הארץ שתהיה דמוקרטית אך לא יהודית. הייתי מוסיף לזה אופציה רביעית: מדינה יהודית ודמוקרטית בכל הארץ, אך רק אחרי גירוש כל הערבים (כיום 5.5 מיליון, והמספר גדל במהירות.)
זוהי הבחירה העומדת לפנינו כיום, כמו שעמדה לפנינו ב-1967. במשך הזמן היא רק התחדדה יותר.
בעתיד הנראה לעין, האופציה הרביעית אינה קיימת. הנסיבות שאפשרו בתש"ח גירוש של יותר ממחצית העם הפלסטיני מן השטחים שהפכו למדינת-ישראל, היו מיוחדות-במינן ואין סבירות שתחזורנה בעשורים הבאים. לכן עלינו להתייחס אל המציאות הדמוגראפית כפי שהיא.
מנוי וגמור עם הממשלה הנוכחית למנוע כל שלום שיכריח אותה לוותר על השטחים הכבושים (22% של הארץ לפני 1948). אין בעולם מי שיכריח את הממשלה לשנות את עמדתה.
מה נותר?
מדינה יהודית לא-דמוקרטית או מדינה דמוקרטית לא-יהודית בכל הארץ.
כפי שהדברים מתנהלים כעת, האפשרות הראשונה תתגשם, או, ליתר דיוק, תגשים את עצמה. כדי שזה יקרה, אין צורך בהחלטה כלשהי, מפני שזה כבר קיים בפועל. מעין ברירת-מחדל.
אם להשתמש בסיסמה שגורה, זוהי מדינת אפרטהייד: מדינה שבה כל מכשירי השלטון הם בידי ישראלים-יהודים (כ-6.5 מיליון), ול-1.5 מיליון האזרחים הערביים יש זכויות מוגבלות. לעומת זאת, ל-4 מיליון הפלסטינים בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה אין זכויות בכלל – לא לאומיות, לא אנושיות ולא אזרחיות.
המצב הנוכחי של כיבוש "זמני" יכול להימשך בלי הגבלת זמן, ועל כן הוא אידיאלי למטרה זו. ואולם, גם אם ממשלה ישראלית עתידית, שתהיה לאומנית עוד יותר, תחליט לספח את השטחים האלה באופן רשמי, זה לא ישנה את המצב באופן מעשי.
בעיני ישראלים רבים, מצב זה יכול להימשך לנצח. הסיסמה הרשמית היא "אין לנו שותף לשלום".
אך האם זה יכול באמת להימשך? האוכלוסייה הפלסטינית ברחבי הארץ גדלה בהתמדה ובמהירות. בעתיד הנראה לעין היא תהווה את הרוב בארץ. האידיאליסטים הדוגלים ב"פיתרון המדינה-האחת" מאמינים שמדינת-האפרטהייד תיאלץ, בהדרגה, להפוך ל"מדינת כל אזרחיה".
אם זה אכן יקרה, אחרי עוד עשרות שנים של דיכוי אכזרי, מלחמת-אזרחים, זוועות ומכות אחרות, הארץ תהפוך למדינה פלסטינית, עם מיעוט יהודי, כמו הלבנים בדרום-אפריקה כעת. זה יהווה את ההיפך מהמפעל הציוני, שמטרתו העיקרית הייתה ליצור מקום אחד בעולם שבו יהוו היהודים רוב. סביר להניח שרוב היהודים יהגרו למקום אחר.
אם המדינה תמשיך בכיוון זה, התוצאה הוודאית תהיה התאבדות לאומית.
אם אדם רוצה להרוג את עצמו – וזו זכותו – הרי יש לו מבחר של אמצעים: להרעיל את עצמו, לתלות את עצמו, לירות בעצמו, לקפוץ מהגג, ועוד. גם למדינה כמו ישראל יש כמה אופציות.
מלבד הפצצה המתקתקת החיצונית ("פיתרון המדינה-האחת") יש לנו גם פצצה מתקתקת פנימית, אולי מסוכנת יותר. כמו האופציה הראשונה, גם זו כבר בדרך להגשמה. אך בעוד שהאופציה הראשונה תלויה לפחות חלקית בגורמים זרים, האופציה השנייה כולה תוצרת עצמית.
עם קום המדינה, החרדים היו מיעוט קטן. מכיוון שבן-גוריון היה זקוק להם בקואליציה שלו, הוא העניק להם זכויות מיוחדות, שנראו לו אז קטנות וזולות. החרדים זכו במערכת-חינוך מיוחדת משלהם, במימון המדינה, ושוחררו משרות צבאי.
היום, כעבור 60 שנה, הזכויות האלה גדלו לממדים מפלצתיים. כדי למלא את שורות העם היהודי אחרי השואה ולחזק את המדינה, עודדה הממשלה ריבוי טבעי מוגבר באמצעות קצבות-ילדים נדיבות. מכיוון שבמשפחות דתיות מכל הגוונים יש הרבה יותר ילדים מאשר בכל שאר המשפחות (מלבד ערבים מוסלמים) הלך וגדל חלקן באוכלוסייה.
למשפחה חרדית יש בדרך כלל 8-10 ילדים. כולם לומדים בבתי-ספר דתיים, שם הם מתמקדים בלימוד ספרים דתיים ואינם רוכשים כל כישורים הדרושים לעבודה בחברה מודרנית – כישורים שממילא החרדים לא זקוקים להם. הם יכולים להמשיך כל חייהם ללמוד גמרא ולשנן את הטקסטים המתים, גם משום שאינם עובדים וגם מכיוון שהרוב המכריע שלהם לא משרתים בצבא.
בראשית ימי המדינה היו אלה תופעות שוליות, אך כיום הן מובילות למצב-חירום לאומי. מכיוון שמעולם לא זכתה מפלגה אחת ברוב בכנסת, סמכו כמעט כל הקואליציות על המפלגות הדתיות. כמעט כל מפלגות-השלטון נאלצו לשחד את השותפים הדתיים בהגדלת הקצבאות לילדים. נוצר מצב גרוטסקי שהמדינה עודדה את צמיחת האוכלוסייה שאינה משרתת בצבא ואינה תורמת דבר לתוצר הלאומי.
להיעדרות החרדים מכוח-העבודה יש השפעה חמורה על הכלכלה, כפי שמעידים המוסדות הפיננסיים העולמיים. היעדרותם מהצבא – כמו היעדרות הערבים, מסיבות אחרות – יוצרת מצב שבו בעתיד הלא-רחוק כמעט מחצית האוכלוסייה לא תשרת. זה כבר מכריח את כל השאר לשרת שלוש שנים מלאות, ולהמשיך לשרת במילואים במשך הרבה שנים.
עוד מעט גם ייווצר מצב שבו מחצית מהתלמידים היהודים בכיתה א' יהיו דתיים, שנועדו לחיים בלי עבודה, בלי תשלום מסים ובלי שרות צבאי. החשבון יוגש למספר ההולך ומצטמק של הלא-חרדים.
לא מכבר, אחרי שנוצרה מתיחות בין חרדים ולא-חרדים בבית-שמש, דרשו החילונים לחלק את העיר לשתיים, האחת לחרדים והאחרת לחילונים. שר-הפנים החרדי דחה את ההצעה מכל וכל. הוא הסביר בגילוי-לב את הסיבה: מכיוון שהחרדים אינם עובדים ואינם מסוגלים לשלם מסים עירוניים, אין ביכולתם לקיים עיר משלהם. הם זקוקים לחילונים.
זה נכון, כמובן, למדינה כולה. ניתן לחשב באופן מתמטי מתי המבנה כולו יקרוס. המוסדות הכלכליים הבינלאומיים ומומחים ישראליים מנבאים אסון. אך המערכת הפוליטית במדינה אינה מאפשרת שום שינוי. אחיזת המפלגות הדתיות חזקה מדי.
זו הדרך השנייה של התאבדות לאומית.
הדרך השלישית דרמטית פחות. ישראל הופכת בהדרגה למדינה שבני-אדם נורמאלים לא ירצו לחיות בה.
ביצירתו הגדולה על הצלבנים טען ההיסטוריון הבריטי המנוח סטיוון ראנסימן שמדינת הצלבנים לא קרסה בגלל תבוסותיה הצבאיות, אלא מפני שרבים מתושביה פשוט קמו וחזרו לאירופה. למרות שהיו ביניהם "צברים" בני הדור הרביעי, וגם השמיני, מדינת-הצלבנים איבדה בעיניהם את כוח-המשיכה שלה. המלחמה הנצחית ואובדן הערכים דחפו אותם החוצה. המדינה קרסה כאשר מספר היוצאים עלה על הנכנסים.
הצלבנים הרגישו את עצמם כמי ששייכים לנצרות העולמית – יותר מאשר לממלכת ירושלים. כיום, ישראלים רבים מאמינים שהם קודם כל יהודים השייכים לעם המפוזר בעולם – ורק בשורה שנייה ישראלים, השייכים לארץ. זה סולל את הדרך להגירה.
מדינה בלי דמוקרטיה, בלי שוויון, הגוזרת על עצמה מלחמת-נצח, הנשלטת על-ידי קנאים דתיים , ושבה מתרחב והולך הפער בין העניים ובין קומץ הטייקונים – מדינה כזאת אינה מושכת צעירים מוכשרים, המסוגלים למצוא בקלות חיים יותר טובים במקום אחר, מבלי לאבד את זהותם היהודית.
גם זהו סוג של התאבדות לאומית.
במהות שלי אני לא חוזה-שחורות. להיפך.
אנחנו יכולים להתגבר בקלות על כל הסכנות האלה. אך לפני כן עלינו להכיר בהן ולראות לאן הן מובילות.
אני מאמין שיש לעם בישראל – האומה הישראלית – הרצון לשרוד. אך כדי לשרוד עלינו להתעורר מהתרדמת ולשנות כיוון – לפנות לעבר שלום המבוסס על פיתרון-שתי-המדינות, להפריד בין המדינה והדת ולכונן צדק חברתי. בקיצור: להקים מדינה מודרנית, ליברלית, חילונית, המקיימת משטר של שלום ושוויון.
בדת היהודית, ההתאבדות היא חטא. יהיה זה אירוני אם ההיסטוריונים יגידו בעתיד ש"המדינה היהודית" התאבדה.
אין תגובות »
קטגוריות: אורי אבנרי, דעות, כללי
פורסם ביום 18 בפברואר, 2012 מאת admin
נכתב על ידי: : אודי ברגר
טלה
השבוע אתם סובלים מחוסר מזל בנושאי: ההימורים, בתחום הרגשי והמשפחתי. בתחום התעסוקתי אתם מבולבלים וצריכים להיזהר, בנוסף- אל תתנו לאחרים לנצל את תמימותכם האופיינית. רגשות עזים כלפי בן/ת הזוג שוב יתקלו בחוסר היענות מספקת. תזוזה כלשהי בנושא משפטי תעורר בכם תקווה. בריאותכם מושפעת מלחיצות נפשית. הזמן לפנות לייעוץ אישי ברוב תחומי החיים.
שור
למהמרים בכול השטחים: זכרו את שעברתם בשליש האחרון של השנה שעברה. מומלץ לפעול בזהירות יתר, אחרת תאבדו את מרבית השקעתכם בבורסה ובכול תחום כלכלי אחר- השקיעו בבית ובילדים. ענייני משפט, ירושות עבר ורכוש עדין מעיבים על הכול. סכסוכים משפחתיים לא מגיעים לפתרון. הזמן לחפש דרך למצוא שינוי בתחום הקריירה. פנו לייעוץ אישי בנוגע לקריירה ולזוגיות.
תאומים
אתם דואגים להורים ולקרובי משפחה אחרים. כל האנרגיות הטובות מושקעות בילדים. חלקו את כוחכם בין העבודה ולבין המשפחה. כושר ההחלטה ירוד ביחס לתחום האהבה והמגורים. סכסוך מתמשך בעבודה, יוצר בכם פחד מפיטורין. אתם דואגים יתר על המידה לאלמנטים משפחתיים ופחות חושבים על עתידכם. בריאותכם מושפעת מלחץ נפשי. יותר מתמיד, אתם זקוקים לייעוץ אישי.
סרטן
אתם אמורים לשנות משהו הקשור לבית. חלק מן החברים מפנים לכם עורף, אל דאגה זה יסתדר עד לחג החל באביב הקרוב. יותר מתמיד אתם זקוקים לאוזן קשבת. הפתעות ביחס לעזרה ממקור תעסוקה בלתי צפוי. הזדמנויות בשטח האהבה שוב מוחמצות בגלל חרדות ופחדים. נסיעה חשובה מקרבת והולכת. הזמן למלא את החיים בחוויות בילוי מרעננות.
אריה
השבוע אתם צריכים לעצור ולגרום לאחרים להעריך את שצברתם- רגשית וכספית כאחד. ויכוחים על רקע אישי מעוררים בכם את הסלידה- במסגרת העבודה. בן/ת הזוג מהסס/ת בקשר אליכם. אתם לחוצים מנושא הכספים- פגשו את הבעיה באמצע הדרך, תנסו לפטור אותה, לפני שהיא מגיעה לדלת ביתכם. אתם מלאים בבעיות שונות ויותר מתמיד, לא יודעים מהיכן להתחיל לפתור אותן.
בתולה
בקרוב תרגישו שוב את המכשולים הישנים בנוגע לעבודה ולצד המשפחתי. פתחו את הפה ולהביע את עמדתכם בקול צלול וברור. דאגות ביחס לירושות או לכספים המגיעים לכם מעיבים על נפשכם ועל השלום המשפחתי האמיתי. מישהו יבקש את חברתכם בדרך שלא תראה לכם. הזדמנויות בתחום העסקי תצית בכם תקווה מחודשת. שוב אתם דוחים את החלום לשנות את עתידכם.
מאזניים
רגעים יפים בתחום המשפחה- הסיבה קשורה לילדים או לאחיינים. המשיכה כלפי בן/ת זוג מהעבר, עולה בעוצמתה מיום ליום. למרות תסכולכם, אתם ממשיכים להיות תלויים כלכלית בבן הזוג. התמידו לחפש דרך או הזדמנות לפריצה בתחום הלימודים והקריירה. הזמן לחפש את הדרך שתוציא אתכם מסבך החובות כלפי מוסדות ומשפחה. אברי הנשימה יהיו רגישים ביחס לאזורים אחרים.
עקרב
הימנעו מהתרסות כלפי בן/ת הזוג, אחרת אתם צפויים להתנהל כשידכם מגששת באפילה. הזמן לפרוץ במישורי תעסוקה בדרך שעד כה לא נקטתם בה. פרגנו- ואל תקנאו באלה שיש להם הכול. חזקו את הצד הנפשי וצאו מהבית. הזמן לחשוב על עלית מדרגה מבחינת התמקצעות ולימודים. חפשו את אלה שהשארתם מאחור ותגלו ששם תמצאו את העזרה הנכונה והמפתיעה.
קשת
אתם עצבניים ללא סיבה הנראית לעין. הילדים נותנים לכם את הכוחות להמשיך והם אלה שיהיו במרכז, מבחינתכם. התרכזו בעיסוקים העכשוויים, עד יעבור זעם הכוכבים. שבוע הבא יהיה יותר טוב. חפשו פרצה בתחום הקריירה. דברים שנאמרו בהיסח הדעת יעלו בכם זעם טיפשי ומיותר. אתם דוחים לזמן אחר חלומות ליוזמות אשיות שפעם מילאו אתכם בתקווה וורודה.
גדי
אתם מרגישים כתקועים בעניינים הקשורים לעבודה ולתחום הרומנטי. אל תתנו לעצמכם את החופש להכות באלה שכביכול עוצרים אתכם מלהתקדם. זכרו שאתם עוברים משברים בצורה הכי קשה ביחס ליתר בני גלגל המזלות. השתדלו להימנע מרגשות קינאה מיותרים. חפשו את דרך השלום במסגרות כובלות, ואת דרך החיזור וההבנה מול בחיר/ת ליבכם- פנו לייעוץ אישי.
דלי
השבוע אתם מתוסכלים בעבודה. ההבטחות לשיפור התנאים ולקידום אישי שקיבלתם- לוטות בערפל. חוסר הוודאות לגבי עתידכם הכלכלי משאירים אתכם במצב רגיש. אתם צריכים להבליג ולהמשיך כמיטב יכולתכם. הזמן לחזר ביתר מרץ ואהבה, אחר בן/ת הזוג. שמרו על בריאותכם הנפשית- אל תשמרו הכול בבטן. ענייניי רכוש ומשפחה מעמיקים בכם את המרירות הישנה והכואבת.
דגים
הלחץ מכיוון בלתי-צפוי ממשיך להעיב. בעבודה- הבטחה לקידום לא באה לידי ביטוי. הקשר הרגשי לא מסביר פנים כפי שנראה לכם. התייעצו רק עם חבר/ה שהוכיח/ה עומק סנטימנטאלי והזדהות אמתית בכאבכם. הקשיים בלימודים נוטעים בכם חרדות מן העתיד לבוא. חישבו על הדרך לדאוג לעצמכם ולא על כול אלה שאכזבו אתכם- שנים ארוכות. הזמן לפנות לייעוץ אישי.
Copyright © 2012-Udi Berger
אין תגובות »
קטגוריות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, כללי
פורסם ביום 18 בפברואר, 2012 מאת admin
בזמן שבמדינת ישראל לא מוכנים להכיר באופן רשמי בהומואים ולסביות וגם לא לחתן את מי שאינם יהודים כשרים, יצאה עיריית ת"א ביוזמה חדשה המאפשרת לאוהבים מכל דת, גזע ומין להירשם בעירייה ולהצהיר באופן פומבי על אהבתם. גימיק פוליטי או פעולה אמיצה?
נלקח מאתר:
אין תגובות »
קטגוריות: אהבה, כללי
